טוענת האם, בעיקרם של דברים, לכשלים בהתנהלותם של גורמי הרווחה והסיוע המשפטי המעורבים בהליך, שלא סייעו לה להשיב את הקטינים לחזקתה, וכי לא הוכח שאינה יכולה לדאוג לקטינים כנדרש בחוק. המבקשת טוענת כי לאחרונה היא מקבלת טיפול מקצועי והחלה לעבוד בעבודה סדירה, ויש בכך, לצד הדיווחים הרבים על הקשר החם והאוהב בינה לבין הקטינים, כדי להעיד על אופק שיקומי מובהק ועל מסוגלותה לגדל את ילדיה.

טוען המבקש כי סילוק התביעה על הסף פוגע בכללי הצדק הטבעי ובעקרונות משפטיים חשובים. לשיטתו, הערכאות הקודמות הניחו שפסק הדין בו נדחתה תביעתו לסעד הצהרתי קבע שהוא העניק למשיבה מחצית מן הזכויות בדירת המגורים. ברם, מסקירת אזכורי המונח "מתנה" בפסק הדין עולה, לדעתו, כי הסוגיה הועלתה אך "כ'אופציה לטיעון'", וכי מעולם לא נקבע פוזיטיבית שהצדדים אכן התקשרו בעסקת מתנה.

נטען כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי לא ניתן משקל מספק לכותרת המסמך, שהגדירה אותו כ"הסכם" וכי לכל הפחות הכתרתו ככזה הייתה צריכה להעביר את נטל הראיה בדבר מהות המסמך למשיבות – ובו הן לא עמדו.

המבקשת טוענת כי ההחלטות מימים 20.11.2020 ו-26.11.2020 אינן מנומקות, וזאת על אף שהעלתה טענות כבדות משקל שנוגעות לזכויותיה הרכושיות. כנטען בבקשה, המשיב מעוניין לשחרר כספי פנסיה וזכויות צבורות שאינם חלק מקצבת הפנסיה שלו, וזאת בניגוד לצו המניעה. עוד נטען כי היה על בית המשפט לענייני משפחה להתייחס לקרן הפנסיה הספציפית ולסכום המדויק שרשאי המשיב להוציא מתוכה.

חוזר המבקש על טענותיו בדבר מעמדו של האב כבן זוגה של המנוחה וטוען כי אלו לא נדונו כנדרש על ידי הערכאות הקודמות. לטענתו, תוצאת ההליכים שפורטו, שלפיה האב יהיה אחד מיורשיה של המנוחה, מביאה לעיוות דין חמור והדיון בשאלת מעמד האב בגדרם נערך כ"נגזרת" של הדיון בטענות לגבי הצוואה והתאמתה למארג היחסים המשפחתי המורכב ולא עסק במישרין בשאלת מעמדו כיורש.

נטען בה, בעיקרו של דבר, כי החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה חורגות ממתחם הסבירות. באופן ספציפי נטען כי הקביעה שעל האב לשאת בהחזרי נסיעות אינה מתיישבת עם העובדה שחיובו במזונות הביא בחשבון גם את הנסיעות. עוד נטען כי המפגשים הקבועים עם הקטין קבועים ממילא לשעות הערב ולכן אינם אמורים להתנגש עם לימודיו.

טוען המבקש שבנסיבות העניין מתקיימים טעמים מיוחדים כנדרש. המבקש מדגיש כי בגין מגפת הקורונה ומפאת גילו הוגבלה ניידותו מטעמי זהירות וכי במהלך החודשים מאי ויוני 2020 עבר בדיקות רפואיות. 

מעלה המבקשת טענות לפגמים שהתקיימו בהליכים המשפטיים בעניינה לאורך השנים, ובפרט בהחלטות ובפסקי הדין המתוארים לעיל. המבקשת טוענת כי לא היה מקום להעביר את הדיון בתביעתה לבית משפט לענייני משפחה בחדרה וכי החלטה זו אינה מבוססת ומונעת בירור עובדתי של טענותיה.

המבקש – שאינו מיוצג – עותר בעיקרם של דברים כי בית משפט זה יקבע שהמבקש הגיש את המסמכים שבמחלוקת. כנטען בכל הנוגע למסמכים, אין די בהוראת בית המשפט המחוזי להשיב את הדיון בעניין זה לבית המשפט לענייני משפחה. זאת, בין היתר מאחר שלשיטת המבקש דעתו של בית המשפט לענייני משפחה "נעולה" לטובת המשיבה ובאי כוחה. 

יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לא מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.