המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את בקשותיו לביטול פסק הדין. לטענת המבקש, קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר למועד הגשתם של עיקרי הטיעון שגויה מיסודה, ומנוגדת לפירוש הנכון של הוראות הדין הרלוונטיות. 

טענת המבקש כי הפחתת דמי המזונות צריכה להיות כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה – כבר משנת 2015, וזאת בהתאם להכרה בכך שכבר במועד זה נפגע כושר ההשתכרות שלו. בשולי הדברים נטען גם כי יש להפחית את דמי המזונות בשיעור גבוה יותר מזה שנקבע בבית המשפט המחוזי. 

חוזר המבקש על טענותיו בבית המשפט המחוזי, שלפיהן הצוואה משנת 2015 ביטלה את הצוואה משנת 2014. לשיטת המבקש, פסק הדין מיום 4.9.2017 כבל את שיקול הדעת של בית המשפט ו"הכתיב" את תוצאות ההליך דנן.

בבקשה נטען בין היתר כי הסדרי הראייה שנקבעו פוגעים בקטינה ובצורך שלה ביציבות ובוודאות וכי על כן היה על בית המשפט לענייני משפחה לקבוע הסדרי ראייה מדורגים יותר, אשר אינם כוללים לינה. כן חזרה המבקשת על טענותיה בדבר חוסר מסוגלותו ההורית של המשיב.

המבקשים טוענים כי העיזבון טרם חולק לידיהם ולפיכך לא ניתן לגבות את הכתובה שכן זו יכולה להיגבות מנכסי העיזבון בלבד. לטענתם, קביעותיו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין עומדות בסתירה לאמור בדחיית הבקשה לתיקון פסק הדין.

בבקשתה, פורסת תחילה המבקשת את עובדות המקרה בעניין שרגאי ועומדת על ההבדלים העובדתיים הקיימים ביחס למקרה דנן אשר מלמדים, לפי הטענה, כי לא היה מקום להסתמך על עניין שרגאי לצורך הכרעה בעניינה. לדבריה, לא היה מקום לקבוע כי עצם הגשת תביעה לשלום בית שוללת את הכריכה המבוקשת על ידה. 

המבקשים טוענים כי בית משפט קמא חרג מכתב הערעור, בכך שהורה על ביטול פירוק השיתוף ועל מינוי באי-כח הצדדים ככונסי נכסים. לטענתם, על חלק זה של פסק הדין לא הוגש ערעור ועניין זה אף היה מוסכם על הצדדים. כמו כן נטען, כי ביטול אותו חלק בפסק הדין, עליו לא הוגש ערעור, מהווה פגיעה קשה בזכות הטיעון של המבקשים, וכי "טעמי יעילות" אינם יכולים להוות הצדקה לכך. 

בעיקרם של דברים טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין מכך שבית המשפט המחוזי התערב בממצאי מהימנות ועובדה. המבקש מעלה שורה ארוכה של טענות שמופנות לקביעותיו של בית המשפט המחוזי ולהתערבותו בקביעות בית המשפט לענייני משפחה.

לשיטת המבקש מאזן הנוחות נוטה לטובתו ולא יגרם נזק כלשהו למשיבים אם הדיון יושהה עד בירור בקשת הרשות לערער. לשיטתו, בירור הערעור בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב עלול להסתיים עוד לפני הכרעה בבקשת הרשות לערער בעניין הסמכות המקומית. כן ציין המבקש כי לשיטתו סיכויי ההליך "גבוהים ביותר".

המבקש טוען כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית הנוגעת להפליה בין הורים על בסיס מגדרי. בהקשר זה, הוא עומד על שמלכתחילה הומלץ בתסקיר לאמץ חלוקה שווה באופן מלא ביחס לזמני השהות בין ההורים, אלא שההחלטות שהתקבלו מונעות זאת ללא נימוק מוצדק.