המבקשת טוענת שבמהלך חייהם המשותפים התעלל בה המשיב. היא מוסיפה שבית המשפט המחוזי לא נימק את החלטתו בנימוקים עצמאיים. עוד נטען שהיה מקום לתת משקל להתרשמות של האפוטרופסית לדין של הילדים, שהמליצה לערוך בדיקת מסוגלות הורית. המבקשת גורסת שיש לערוך את הבדיקה בשלב מוקדם.

המבקש טוען כי המשיבה טפלה עליו האשמות ללא כל בסיס. המבקש גורס כי עניינו משקף סוגיה עקרונית בתחום דיני המשפחה שעניינה בעלי דין המציגים עלילות שווא על מנת "לקבוע עובדות בשטח" שישפיעו על הסדרים עתידיים.

בבקשה נטען בין היתר כי שגה בית המשפט המחוזי כשהורה על משמורת משותפת באופן זמני, מבלי שנבדקו מסוכנות וכשירותו ההורית של המשיב. עוד נטען כי בית המשפט שגה כשקבע כי הבנות יוחזרו למוסדות לימוד באלעד, בין היתר נוכח כך שהבנות משגשגות בבית הספר בנצר חזני ונוכח הזעזוע שעלול להיגרם להן כתוצאה מהחלפת מוסדות הלימוד באמצע שנת הלימודים.

טענות המבקשת. כזכור, הן עוסקות ברכוש הנמצא ברומניה ורשום על שם המשיב. בקיצור נמרץ, החלק הרלוונטי בהסכם קובע כי המבקשת תקבל את הקרקע ביופיטר והמשיב את יתר הקרקעות. עוד נקבע כי ככל שלא יהיה ניתן לרשום את הקרקע על שם המבקשת, היא תירשם על שם ביתם של המבקשת והמשיב, כאשר המשיב אחראי לרישום.

במקרה שלפנינו, מינויו של המומחה בוטל בטרם הסתיימה מלאכתו – וכמובן, בטרם הוגשה חוות דעתו. בנסיבות אלה, לא נפלה כל טעות בתוצאה אליה הגיעו הערכאות קמא, ואין יסוד להתערבות בהחלטותיהן.

על ההכרעה האמורה לפיה צו ההורות הינו מכונן ולא הצהרתי הוגשה הבקשה לרשות ערעור שלפניי בה המבקשות פורשות את טענותיהן לקביעת הלכה לפיה צו ההורות הינו הצהרתי. נטען כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור מאחר שהיא חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת.

המבקש סבור כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו שגגות עובדתיות ומשפטיות, והמשיבה חולקת על עמדה זו. בא כוח היועץ המשפטי לממשלה ציין בתגובתו כי אין לו עמדה בסכסוך הקונקרטי בין הצדדים, אך הוא ביקש לציין כי לשיטתו, בין היתר, הזכויות בנחלה הן מקשה אחת שלא ניתנת לפיצול בין שני גורמים שונים.

לגופם של דברים, המדינה טוענת כי ראוי היה לדחות על הסף את הבקשה להורות על כניסת התאומות ארצה, נוכח העדר סמכות עניינית של בית המשפט לענייני משפחה לדון בה. לדידה, שר הפנים הוא הגורם המוסמך להנפיק תעודות מעבר, אשרות כניסה ורישיונות ישיבה, ועל החלטותיו ניתן להשיג רק בפני הערכאות המינהליות הרלוונטיות – דהיינו, בית הדין לעררים, הפועל מכוח סעיף 13כג לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (ביחס לאשרות הכניסה ורישיונות הישיבה), ובית המשפט לעניינים מינהליים (ביחס לתעודות המעבר).

נטען כי שגה בית המשפט לענייני משפחה בקבעו מזונות נמוכים מבלי שנתן משקל מספק לנכותה של המבקשת אשר מונעת ממנה יכולת השתכרות, ומבלי לתת משקל להתנהלות המשיב אשר נטל הלוואות מהחשבון המשותף, הבריח ממנו מאות אלפי שקלים, מכר את הרכב ששימש את המבקשת והתנער מאחריות לתשלום מזונות עד להחלטה שניתנה.

נטען כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית שעניינה ההצדקה למינוי מומחה נוסף בשלב הערעור. לגופו של הערעור טוענים המבקשים נגד שורת קביעות של בית המשפט המחוזי ובפרט נגד החלטתו למנות מומחה נוסף בשלב הערעור, לטענת המבקשים בניגוד לכללים שנקבעו בפסיקה, נגד החלטתו לבכר את חוות דעתו של פרופ' גולד על פני חוות דעתו של  דעתו של פרופ' אליצור ונגד הקביעה העובדתית כי קיימת סיבתיות בין מחשבות השווא בה הייתה נתונה המנוחה לבין תוכן עריכת הצוואה.