בקשת רשות הערעור דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי שגוי, בהסתמכו על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ובפרט בכל הנוגע לעדותו של עורך הדין באשר לנסיבות עריכתו של ייפוי הכוח.

בגדרי הבקשה נטען כי היא מעוררת שאלות משפטיות וציבוריות חשובות וכי בנוסף נגרם למבקש עיוות דין חמור. בין יתר הנימוקים נטען כי על בית המשפט לקבוע מנגנון ברור לגבי חלוקת זמני השהייה של ילדים עם הוריהם; כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי עומד בסתירה לפסק הדין בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (פסק הדין עסק בשאלת נטל מזונות הילדים בין הורים המקיימים משמורת פיזית משותפת).

במסגרתה המבקשת שבה וטוענת, באריכות ובחזרתיות, טענות שהועלו על ידה ונדחו בערכאות קמא. לעמדתה, שגה בית המשפט המחוזי כאשר התעלם מכך שבית משפט השלום "לא דן ולא החליט בנושא הסמכות", אלא אך קבע מיוזמתו כי "עדיף" כי העניין יידון בבית המשפט לענייני משפחה.

בבקשה חזר וטען המבקש כי יש לאפשר לו למצות את זכותו המהותית לערער על החלטת רשמת ההוצאה לפועל אשר דחתה את בקשתו לבטל צו עיכוב יציאה מן הארץ, צו העומד בתוקפו מזה 5 שנים ומהווה פגיעה קשה בזכותו לחופש התנועה. כן נטען, כי התבקשה הארכת מועד קצרה ומידתית, וזאת לצורך הסדרת ייצוגו המשפטי של המבקש. בנסיבות העניין, בהן לא היה המבקש מיוצג במסגרת ההליכים בהוצאה לפועל, ואין בידיו הידע לכתוב נימוקים משפטיים לצורך ערעור, סבור המבקש כי שגו הערכאות קמא כאשר דחו את בקשתו להארכת המועד האמורה.

המבקשות שבות וטוענות, כי בתום סיכומי באי כוח הצדדים, נשא המשיב "נאום חוצב להבות" שבו ביטל את עובדות הגנתו הראשונה, על פיהן אביו ראה בו ממשיכו ולפיכך העביר לו זכויותיו, וטען להגנה אחרת לפיה אותן זכויות לא היו שייכות למנוח בדין, אלא שהוא (המשיב) עבד ורכש אותן ביגיעתו האישית. 

במסגרת הבקשה שב וטוען המבקש לטעות משפטית בחישוב הפיצוי: לגרסתו, הביא בית משפט קמא בחשבון סכומים שנטען על ידי המשיבה כי שילמה עבור השתתפותה בבניית הדירה, אלא שסכומים אלו לא הוכחו באמצעות קבלות או חשבוניות, ואף לא הוגשה חוות דעת מקצועית בעניין. כך הוא גם לגבי ממצאים של הערכאה הדיונית, שהסתמכה על טענות המשיבה "ללא סימוכין כלשהם".

המבקש טוען באריכות נגד קביעותיהם העובדתיות והמשפטיות של בתי משפט קמא. לטענת המבקש, בקשתו מעוררת שאלה עקרונית כללית באשר לתחולת ההלכה שנקבעה בעניין פלוני מקום שאין מדובר בתביעה בגין ניאוף לאחר הנישואין אלא בתביעה בגין מעשי הסתרה ומרמה שנעשו בטרם הנישואין בכדי לקבל הסכמה לנישואין. 

המבקשים טוענים כי גם "הסכמות חלקיות" כלשון בית המשפט המחוזי הינן הסכמות מחייבות לכל דבר ועניין, בפרט שקיבלו תוקף של החלטה. לטענתם, הדיון המאוחר נקבע לצורך קביעת הסכמות נוספות, מבלי לבטל את ההסכמות אשר כבר התקבלו על ידי הצדדים וקיבלו תוקף של החלטה.

טוען המבקש כי הוא נתקל לכל אורך הדרך בחומה בצורה ובמחסומים שונים שנועדו להעדיף רוכשים חיצוניים על פניו, חרף העובדה שעומדת לו זכות קדימה. בהקשר זה נטען כי סד הזמנים שנקצב לו היה בלתי אפשרי וכי על כן לא ניתנה לו הזדמנות אמיתית לרכוש את הבית. 

בבקשת רשות הערעור שבפני טוענים המבקשים כי בשל זיהום חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, עת לא הועברו לרשותו המסמכים הסותרים את קביעתו באשר לכשירותה של המנוחה, יש למנות מומחה חלופי ולהעביר לרשותו את המסמכים.