לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לטענות שהעלתה, ובהן, כי החלוקה בצוואה "הזויה על פניה, חריגה ומקפחת", וראוי היה כי תדליק אצל הערכאות הקודמות את כל נוריות האזהרה בנוגע לכשירותה הנפשית של המנוחה. 

בבקשתה טוענת האחות כי פסק הדין המקורי לא כלל כל אמירה הנוגעת לשינוי רישום הזכויות וקביעתו של בית המשפט קמא בנוגע לשינוי הרישום הינה התערבות ישירה ומהותית בקביעות פסק הדין המקורי, וזאת למרות שלא מדובר בערעור על פסק הדין אלא רק בהליך ביצוע שלו.

נטען, כי אין לקזז את הקצבאות המשולמות על-ידי המל"ל מסכום המזונות אותו זכאי המבקש לקבל מהמשיב; זאת, כיון שלפי הנטען מטרתם של שני התשלומים שונה – למשל, קצבת הנכות אינה אמורה לממן רכישת מזון, ביגוד והנעלה בעבור מקבל הקצבה, והדבר אמור להשתלם מקצבת המזונות.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי קביעותיהן של הערכאות הקודמות מהוות עיוות דין ממשי ואף מעוררות שאלות בעלות חשיבות משפטית וציבורית.

המבקש גם טען כי ערכאה קמא לא הייתה מוסמכת להורות על תשלום מזונות זמניים. אף דין טענה זו להידחות. לערכאה זו הסמכות לקבוע מזונות זמניים, אם כי פסיקה מסוג זה – בהיותה סעד זמני – מחייבת הפעלת שיקול דעת.

בבקשתם טוענים המבקשים כי במידה והכספים יועברו לאב הם ייעלמו והמבקשים לא יוכלו להיפרע מחוב המזונות כאשר יזכו בערעור. לטענתם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים באופן מובהק ובניגוד לקביעת בית משפט קמא סיכויי ערעורם גבוהים, ועל כן יש לקבל את בקשתם לעיכוב השבת הכספים עד למתן פסק דין בערעורם בבית המשפט המחוזי.

לטענתה, נפל פגם בהחלטת הרשמת, שכן זו קיבלה את טענת "פרעתי" של המשיב תוך שהתעלמה מטענותיה של המבקשת. כמו כן, טוענת המבקשת כי בית המשפט לענייני משפחה, כמו גם בית המשפט המחוזי, לא דנו בטענותיה לגופן, ונסמכו אך על קביעות הרשמת. 

בקשת רשות הערעור פורסת יריעה רחבה של טענות של המבקש כלפי המשיבה. טענות אלה יורדות לשורש הסכסוך העצוב בין הצדדים, ובהן טענות לכך שהמשיבה ניצלה את המבקש ואת משפחתו, ונהגה בו, לטענתו, בחוסר הגינות. לצורך כך, הבקשה חוזרת על טענות עובדתיות רבות לגבי היקף השתכרותו של המבקש וסכומי כסף שקיבל ממשפחתו.

בבקשתו טוען האב כי ישנה הצדקה להיעתר לבקשה "בגלגול שלישי" לאור עיוות הדין ואי הצדק שבפסיקת המזונות הזמניים. לטענתו, בית משפט לענייני משפחה הטיל עליו מזונות בלתי אפשריים, הרבה מעבר ליכולתו הכלכלית, וזאת מבלי שברר את הכנסות הצדדים.

לטענתו, יש להכריע האם בעת ביטול רשות למגורים, שנעשה כדין, זכאי בר-הרשות לפיצויים; וכמו כן, יש לקבוע מהם הקריטריונים שעל-פיהם יקבע שיעור הפיצויים.