המבקש טוען בעיקרו של דבר כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעותיו העובדתיות אשר הובילו לדחיית טענותיו באשר לזכויות שיש לו בנכסים האמורים. לטענת המבקש בקשתו חורגת מעניינם של הצדדים, בין השאר בשל ה"גלגולים" הרבים של סכסוכו עם המשיבים בערכאות, ולכן מצדיקה מתן רשות לערער.

המבקשת טוענת כי הבקשה הנוכחית מעלה "שאלות משפטיות עקרוניות חשובות וחדשות שמעולם לא נידונו בבית המשפט". לגופם של דברים, המבקשת טוענת כי לא ניתן לקיים "צוואה בפני רשות" שממנה נעדרים כל המרכיבים והסימנים של צוואות מסוג זה לפי הוראות החוק הרלוונטיות.

לטענת המבקשים, הם לא נתנו הסכמתם להכרעה על פי סעיף 79א בהתבסס על השומות. הוסף, כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הושתת על חוות דעת מוטעית. במצב דברים זה, על בית המשפט אשר הסתמך על חוות הדעת, לפרט אלו ערכים שמאיים עמדו לנגד עיניו, ולנמק כדבעי מדוע הוא מסתמך על חוות דעתה של השמאית חרף הפגמים שנפלו בה.

המבקשים, שאינם מיוצגים, טוענים בין השאר בבקשתם כי הם "חיים במקום במשך עשרת שנים"; כי הגישו התנגדות לצוואה הן ברשם הצוואות, הן לפני בית המשפט המחוזי; כי למבקש אין דירה נוספת בבעלותו; וכי המשיבה 3 היא שופטת אשר "מפעילה את קשריה".

המבקש סומך ידיו על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה ועל חוות דעתו החולקת של השופט שוחט. לדבריו, קביעות בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה להלכה שנקבעה בבע"ם 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (26.12.2012) (להלן: עניין אלמונית). 

לשיטתה של המבקשת, המקרה דנא מעורר שאלה משפטית עקרונית בדבר היקף תחולתה של דוקטרינת השיתוף הספציפי על נכסים חיצוניים, ולפיכך מצדיק ליתן רשות ערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה מתבקש בית משפט זה להורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולקבוע כי להורי המשיב אין כל זכויות במגרש ובבית שעליו, וכי למבקשת זכויות משותפות בחלקים שווים בשניהם.

בבקשת רשות הערעור שלפני טוען בא כוח האם כי על בתי המשפט "לדקדק על כל קוצו של יוד" ולעמוד על ההבחנה שבין סוגי האשפוז לפי סעיפים 3ג ו- 3ה לחוק, וכי ממילא לא מתקיימים בענייננו התנאים הנדרשים לאשפוז הקטינה לפי שני הסעיפים האמורים.

דניאל טוען כי שגו הערכאות קמא משלא הורו על מתן צו הגנה שיאסור על יעקב להיכנס לתחומי הבית. לטענת דניאל, בתי משפט קמא התעלמו מטענתו לפיה הוא רכש מידי כונס הנכסים את הבית ושילם את חובותיו של יעקב עליו, ומשכך לאחרון אין כל זכות להיכנס לתחומי הבית, הגם שהמגרש רשום על שמו.

מנגד, טענתו העיקרית של יעקב היא כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, לבית המשפט לענייני משפחה הייתה סמכות לקבוע כי בהעדר החלטה אחרת של בית משפט, המצאת כתבי בי-דין מטעם יעקב לדניאל או למי מילדיו או מטעם דניאל או מי מילדיו ליעקב תתבצע באמצעות "שליח שזה תחום עיסוקו" בלבד.

לגוף הענין נראה כי החלטת בית המשפט למשפחה בדין יסודה, הרי שנוכח הנסיבות שתוארו לעיל קשה לראות בסיס לטענת "הפלישה הטרייה", על שני מרכיביו של מונח זה, ובדין סבר בית המשפט לענייני משפחה כי ראוי לבחון את שאלת החזקה במסגרת הכוללת של שאלת הזכויות בנכס.