בקשה זו מופנית כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אולם למעשה מכוונת כנגד ההלכה שנשתרשה בבית משפט זה לעניין שיתוף בנכס חיצוני ספציפי, בדומה לטענותיו של המבקש בפני בית המשפט המחוזי.

בבקשה דנן טוען המבקש – שאינו מיוצג – כי שגו הערכאות הקודמות כשלא דנו בשתיים מטענותיו – שאלת היקף עיזבון אביו; וסוגיית שינוי צוואת אמו. נטען כי שאלות אלו הן בעלות חשיבות ציבורית, ומשכך יש מקום לבררן לפני בית משפט זה.

טענתו המרכזית של המבקש, בדומה לטענתו בפני בית המשפט המחוזי, היא כי פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה חרגה מהסכמת הצדדים; כך, שכן במסגרת הפשרה פסק בית המשפט לענייני משפחה למשיבה אחוזי בעלות גבוהים בנכסים שונים מאלה להם היא זכאית לפי חוק יחסי ממון, ובחלק אף קיבלה אחוזי בעלות למרות שזנחה טענותיה לבעלות בהם בכתב תביעה מתוקן שהוגש ביום 7.7.11.

טענו כי טעה בית המשפט המחוזי, הן בהעריכו את סיכויי הערעור והן באשר למאזן הנוחות. האם והמבקש הדגישו כי הנזק שעלול להיגרם לאם כתוצאה ממכירת הדירה הוא רב, ובעיקר הדגישו את ההוצאות הרבות הכרוכות בכך ואת הפגיעה במקור הכנסתה של האם הנהנית מדמי שכירות המתקבלים בעד הדירה.

לטענת המבקש נפלו טעויות בקביעות עובדתיות ומשפטיות של בית המשפט לענייני משפחה, שלא קיבלו התייחסות הולמת בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. בין היתר, נטען כי בית המשפט לענייני משפחה העריך ביתר את כושר השתכרותו של המבקש, ואילו מנגד העריך בחסר את כושר השתכרותה של המשיבה.

לגופו של ענין משיגה המבקשת על עצם התניית עיכוב הביצוע שהגישה בהפקדת עירבון בסך 10,000 ₪ (דהיינו, על החלטת בית משפט קמא מיום 12.12.2016, אשר כאמור - בקשת רשות ערעור שהוגשה עליה כבר נדחתה על ידי ביום 20.12.2016), ולא על החלטת בית משפט קמא מיום 18.1.2017.

ראשית, טען המבקש כי יש לפסול את הצוואה השלישית מחמת העדר כשרות ויכולת המנוחה להבין בטיבה של הצוואה, לפי סעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965.

שנית נטען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה מצדם של המשיבים.

שלישית טען המבקש, כי היתה מעורבות פסולה של המשיבה 2 בעריכת הצוואה השלישית, המצדיקה את פסילתה.

 רביעית נטען, כי קיומה של הצוואה השלישית יפגע באינטרס ההסתמכות של המנוח ושל המבקש.

בבקשה נטען בכלליות כי יש הצדקה לקבלה נוכח החשיבות הציבורית ב"מניעת השתלטות רכושית במרמה על ידי בני זוג" וכן לאור עקרונות של "צדק טבעי".

לדבריו, מיום שנודעה לו הדרישה להפקדת עירבון הוא פעל במרץ לגייס את הסכום הנדרש, אך בשל קשיים פרוצדורליים, אי-הבנה בינו לבין אחיו שניסה לעזור לו בכך והקושי המובנה הכרוך בהיותו תושב חוץ, הוא לא הספיק להפקיד את העירבון במועד.

המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי התעלם ממסמכים המעידים על חוסר יכולתו הכלכלית להפקיד עירבון, וכי המשיב 1 הסתיר מידע מבית המשפט המחוזי.