לטענת המבקשת, אחיו של המשיב (להלן האח), נכנס להליכי פשיטת רגל שבמסגרתם נקבע בשנת 2009 כי האח, יחד עם המשיב, פעלו להברחת נכסים, בכך שהאח חתם על תצהיר הסתלקות מירושת הוריו לטובת המשיב.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים בכל העניינים, למעט בענין אופן הערכת שווי אחזקות הבעל. בנוגע לכך קבע בית המשפט המחוזי, בשונה מקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה, כי הפרשנות הנכונה של ההסכם היא כעמדת האישה. על כך בעיקר מלין הבעל בבקשת רשות הערעור שהגיש, והוא טוען כי לפנינו שאלה עקרונית ותקדימית שעניינה ניכוי מס רעיוני בהעברת מניות בין בני זוג אגב הליכי גירושין.

המבקשים טוענים כי הם בעלי זכויות הבעלות במגרש (ובבית) שכן מחצית הזכויות במגרש הוקנתה לבן במתנה מאת אמו, ואילו המחצית השנייה – כאמור – הוקנתה לו על ידי אביו.

לטענת המבקשת, השגיאות שנפלו לכאורה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מובילות לכך שהוא ניתן בחוסר סמכות. עוד טוענת המבקשת כי מדובר במקרה חריג המחייב את התערבותו של בית משפט זה.

לטענת המדינה, לא ניתן לקבוע את משמורתה – ולו הזמנית – של הקטינה מבלי שיעמוד בפני בית המשפט הדן בעניין תסקיר של שירותי הרווחה. לטענת המדינה בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא עיכב את ביצועה של החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, ולו בימים ספורים, עד להגשת תסקיר.

עניינה של בקשה זו השגה על הקביעה כי התישנה תביעתה של המבקשת כנגד המשיב באשר לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה נוכח מכירת הדירה. 

בבקשה נטען, כי יש לאפשר למבקשים להצטרף כצד לערעור על פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה, כנגזר מעקרון טובת הילד ונוכח החשיבות להתיחס גם לאינטרס שלהם כהורים המיועדים לאימוץ במסגרת ההליך. המבקשים מפנים בהקשר זה לבע"מ 377/05 פלונית ופלוני ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ' ההורים הביולוגיים, פ"ד ס(1) 124 (2005), בו נקבע כי "כאשר הקטין נמסר להורים המבקשים לאמצו, יש להתחשב – במסגרת טובתו שלו – בקשר שנוצר בינו לבין הוריו המאמצים ובנזק שייגרם לו אם קשר זה ינותק" (פסקה 45; מפי הנשיא א' ברק). 

לטענת המבקשת בבקשה שלפניי, היא ובא כוחה שכחו להגיש את עיקרי הטיעון, מפני שבשבועיים שקדמו לדיון, היו טרודים בהליכים להשבת בנה הקטין של המבקשת מחו"ל, לאחר שלטענתה, הלה לא שב ארצה מטיול עם אביו בארה"ב.

נטען בבקשה כי משמעות החלטת בית המשפט המחוזי שלא ליתן הארכת מועד, היא מחיקת הערעור על הסף, וכי מדובר בצעד דרמטי ובלתי מידתי, הפוגע בזכויות המבקשת. 

המבקש טוען כי בניגוד לאמור בהחלטת ערכאות קמא – הוא העלה את טענת הסמכות העניינית כבר בתגובתו לבקשות, ולא העלה אותה לראשונה לאחר מתן ההחלטה.