המבקש טוען שיש להעניק לו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולבטל את קביעותיו בכל הנוגע לסכום המזונות. לטענתו, יש להפחית את סכום המזונות שבו חויב, בין היתר בהתחשב בכך שלצדדים משמורת משותפת על הקטינים.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה התבקש גם מתן צו ארעי הקובע כי הקטין יוצא ממשפחת האומנה לאלתר ויועבר לחזקת המבקש. נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי הערעור נושא הבקשה דנן הוגש באיחור ומשכך דינו להידחות.

לטענת המבקש, מאחר ומדובר בהעברת זכויות חקלאית הנעשית על פי פסק דין שניתן בהליך גירושין, הוא רשאי לממש את זכייתו בהתמחרות כך שישלם את התמורה נטו בלבד, ללא מס שבח ודמי הסכמה. עוד נטען כי אי היעתרות לבקשה תותיר את המבקש, בן כ-75 שנים, ללא קורת גג ומקור פרנסה.

לטענת המבקשת נפגעה זכותה לחקור עדים ולנהל משפט כהלכתו, שהיא זכות מהותית ויסודית. שלילת האפשרות לחקור את המשיבה ואת המומחית מטעם בית המשפט, כמו גם מתן פסק דין בלי שניתנה לה האפשרות לסכם את טענותיה, מנוגדים להוראות דין שונות, מהווים פגיעה בכללי הצדק הטבעי ויוצרים בעניין המבקשת עיוות דין.

נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי אין לבית המשפט לענייני משפחה, ככלל, סמכות להורות על דחיית תשלום האגרה עד לאחר מתן פסק הדין; כך בעיקר, כיון שלפי הנטען תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן תקנות האגרות הכלליות), מאפשרות לבתי המשפט שאינם בית המשפט לענייני משפחה להורות על דחיית תשלום האגרה עד לאחר מתן פסק הדין, ואין זה סביר שדווקא בית המשפט לענייני משפחה, אשר המחוקק מצא מעיקרא להקל עם בעלי הדין בו בכל הנוגע לתשלום האגרות, לא יהא מוסמך לעשות כן.

במסגרת המתווה נקבע כי הטיפול הפסיכולוגי יתנהל בליווי מקצועי של עובדת סוציאלית מלשכת הרווחה, וכי על הפסיכולוג להיות בקשר עם הלשכה, לעדכן את העובדת הסוציאלית ולעבוד איתה בשיתוף פעולה – אליו מחויבים גם שאר הצדדים. המתווה כולל הוראות נוספות, לרבות ביחס לאפשרות של חידוש הקשר בין הקטין לבין סביו וסבתו.

המבקש טוען כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות וכי יש לקבל את בקשת רשות הערעור שהגיש מאחר שעולה ממנה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, וכן משום שדחייתה תגרום לו עיוות דין וחוסר צדק.

טענתם העיקרית של המבקשים היא כי מטרתו של ההליך שבו פתח המשיב בבית המשפט לענייני משפחה היא שינוי הקביעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעמ"ש 36848-12-13 אשר יצרו מעשה בית דין לעניין גובה הריבית.

חזרו המבקשים על טענתם כי בהתאם להסכמה הדיונית היה על בית המשפט לענייני משפחה לקיים דיון בשאלת גובה התמורה שעל המבקשים להפקיד בקופת הכינוס, וכי ה"סנקציה" שנקבעה בהסכמה הדיונית נועדה לתמרץ את המבקשים להגיש את הודעתם, לא משנה מה תוכנהּ, במועד.

המבקש טוען כי הבקשה למתן רשות ערעור מעלה שאלה עקרונית שעניינה הנטל להוכיח הברחות כספים במסגרת הליך לאיזון משאבים בין בני זוג. לטענתו, כאשר בני זוג מנהלים חיי נישואין תקינים הם לא שומרים תיעוד של הפעולות שביצעו בנכסיהם המשותפים, ולכן קיים קושי להפריך טענות בדבר הברחת נכסים שמועלות זמן רב לאחר מכן.