בבקשה נטען, כי בית המשפט לענייני משפחה, וכמוהו בית המשפט המחוזי, טעו בפרשנותם להסכם הגירושין, שכן בניגוד לקביעתם, הצדדים להסכם התכוונו ליתן למבקשת זכות קניינית - ולא זכות אובליגטורית בלבד - בפנסיה של המנוח, לרבות בגמלת השאירים הנגזרת ממנה, וזאת לנוכח חייהם המשותפים לאורך שנים. 

המבקש  מעלה, בבקשה מפורטת, כטענה עקרונית בעיקר את שאלת מקור חיובו של אב במזונות ילדיו שבין גיל 6 לגיל 15, האם חיוב כפשוטו או מדין צדקה, תוך העלאת טענת שויון. 

שב המבקש על מרבית טיעוניו, וטוען, כי עצם בקשת המשיבה לקיום הצוואה לצד תובענת המשיבה לצו הצהרתי בדבר טיב הזכויות בגדרה מעידים על כך שמדובר בצוואה "סתומה" שאין להבין מה ולמי ציוה בה המצוה, בהתאם לסעיף 33 לחוק הירושה, ולפיכך בטלה היא.

המבקש חפץ בביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ככל שהוא נוגע להוצאות משפט, וכן בחיובה של המשיבה בהוצאות משפט בבית המשפט המחוזי, וגם בבית משפט זה. נטען כי הוצאות המשפט נפסקו לטובת המבקש, שכן ננקטו כנגדו "הליכי-נפל משפטיים, הליכי-סרק נטולי תוחלת או תקומה משפטית". עוד הוסף, כי המבקש לא הסכים לדחיית ערעור המשיבה בכפוף להפחתת ההוצאות.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט לענייני משפחה שנתן את החלטתו מבלי שהוגשה תשובתו לתשובת המשיבה; וכי שגה שהורה על סגירת התיק מבלי שדן והכריע בתביעת המבקש לגופה.

טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו עת התערב בקביעות עובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה אשר התרשם משורה של חוות דעת של גורמים מקצועיים וטיפוליים שלפיהן טובת הקטינים היא בשמירה על קשר תדיר ורציף עם המבקש.

המבקשת טוענת כי הותרת הדיון בבית הדין הרבני פוגעת ביכולתה לנהל את מכלול ההליכים בין הצדדים. זאת, משבית המשפט לענייני משפחה מנוע לטענתה מלקיים דיון בתביעתה הרכושית ובתביעתה למזונות עד להכרעת בית הדין הרבני בשאלת תוקפו של ההסכם. לטענתה הכרעה זו נדחית נוכח אי נכונותו של בית הדין לקיים דיון לגופן של טענות המבקשת בדבר פגמים בכריתת הסכם הגירושין ובדבר עילות נוספות לביטולו. 

לטענת המבקשים, המשיב דרש את פינויים כנקמה על הרשעתו בעבירת האיומים, ולמעשה תביעתו אינה אלא ניצול לרעה של הליכי משפט. המבקשים מוסיפים כי אין בהגשת תלונה במשטרה על-ידם כדי להצדיק את חזרתו של המשיב מן המתנה שנתן להם, ולחלופין מהרשות שהעניק להם להתגורר בנכס. עוד הם טוענים כי תלונותיו של המשיב בדבר אלימות מצדם היו תלונות שווא, והא ראיה שלא ננקטו נגדם הליכים פליליים.