פרק א': כללי

1. כללי

במסגרת חוק העיצובים, התשע"ז-2017 ביקש המחוקק ליצור משטר חדש של הגנה על מדגמים {עיצוב בלשון הצעת החוק}. כך, פרק ה' לחוק העיצובים מבקש להגן גם על מדגמים לא רשומים, שאינם מוגנים כעת על-ידי הפקודה.

לפי החוק לבעל מדגם לא רשום תוענק הגנה מוגבלת מבחינת תוקפה ומבחינת היקפה. בעוד שתוקפו של מדגם רשום יהיה ניתן להארכה עד 25 שנים {סעיף 39}, תוקפו של מדגם לא רשום יהא 3 שנים בלבד {סעיף 65 לחוק}. ההגנה המופחתת מתבטאת גם בכך שבעוד רישומו של מדגם מעניק מונופול לבעל המדגם {סעיף 37(א) לחוק}, בעל מדגם לא רשום יזכה להגנה מפני העתקה בלבד {סעיף 61(א) לחוק}.

בדברי ההסבר מובא הרציונל העומד בבסיס הכונה להעניק הגנה גם למדגמים לא רשומים:

"ההסדרים בפרק זה מטרתם משולשת: ראשית, הוראות הפרק נותנות ביטוי לכך שדיני העיצובים חלים גם על עיצובים שהם 'אופנות מתחלפות', אשר חיי המדף שלהם קצרים (דוגמת ביגוד) ומשכך אין זה כלכלי לרשמם. שנית, הוראות הפרק מטרתן להיטיב את מצבם ולהקל על מעצבים ובעלי עיצובים רבים אשר להם עסקים קטנים, והם אינם מעוניינים לשאת בנטל הכלכלי והבירוקרטי הכרוך ברישום, מה שעלול להוביל למצב שלא יזכו כלל להגנה, או לכל הפחות שיהיו שרויים במצב של חוסר ודאות לעניין הגנה אופציונלית שעשויה לעמוד להם או שלא לעמוד להם בהסתמך על הלכת א.ש.י.ר... רציונל זה חל גם לגבי מעצבים בתחילת דרכם. שלישית, ההוראות מחזקות את האינטרס הציבורי בפיתוח עיצובים חדשים."

{ראה גם ע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דוורון - יבוא ויצוא בע"מ, תק-על 2017(3), 9623 (2017)}

2. תחולה - סעיף 129 לחוק

בחינת העילות והסעדים במקרה של הפרת העיצוב כמבואר בחוק העיצובים מחייבת הצגת הוראות המעבר ותחולת הדינים האחרים בכל מקרה שוב עולה סוגיית ההפרה.

סעיף 129 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017 קובע כדלקמן:

"129. תחולה

(א) הוראות סעיף 33 לפקודת הפטנטים והמדגמים, כנוסחן בסעיף 113(2) לחוק זה, יחולו על מדגם שערב יום הפרסום מתקיים בו אחד מאלה:

(1) הוא מדגם רשום לפי הוראות הפקודה וטרם חלפה לגביו תקופת זכות המדגם כאמור בסעיף 33(3) לפקודה;

(2) תקופת זכות המדגם לגביו הסתיימה בשל אי-הגשת בקשה להאריכה בהתאם להוראות סעיף 33(3) לפקודה וערב יום הפרסום הוגשה בקשה להאריך את מועד זכות המדגם בהתאם להוראות סעיף 33(4) לפקודה.

(ב) הוראות הסעיפים המפורטים להלן, כנוסחם בחוק זה, לא יחולו על הפרת זכות כאמור באותם סעיפים שנעשתה ערב יום הפרסום:

(1) סעיף 37א לפקודת הפטנטים והמדגמים;

(2) סעיף 23א לחוק הגנת כינויי מקור;

(3) סעיף 12א לחוק להגנת מעגלים משולבים, התש"ס-1999;

(4) סעיף 60(א) לחוק זכות יוצרים."

בדברי ההסבר נאמר:

"פרק י"ב: תחילה והוראות מעבר

סעיף 121

מוצע לקבוע כי תחילתו של החוק תהיה 12 חודשים מיום פרסומו (סעיף-קטן (א)). פרק זמן זה נקבע כדי שתהיה שהות מספקת להתקין תקנות מכוח החוק. ואולם מוצע לקבוע כי ביטולו של סעיף  55 לפקודת הפטנטים והמדגמים, הקובע עבירות פליליות, תהיה ביום פרסומו של חוק זה (סעיף-קטן(ב)(1)). זאת, משום שהחוק המוצע אינו כולל עבירות פליליות ואין זה ראוי להמשיך ולהחיל את הוראותיו הפליליות של הדין הקודם שעה שנקבע כי עבירות אלה אין צורך בהן לפי החוק המוצע (ור' לעניין זה את דברי ההסבר לסעיף 110 המוצע). בנוסף, מוצע לקבוע כי פרק ח' שעניינו עיצובים בין-לאומיים, ייכנס לתוקפו בצו של שר המשפטים (סעיף-קטן(ב)(2)), וזאת מכיוון שהוראות הפרק נגזרות מהצטרפות להסכם בין-לאומי - הוא הסכם האג, ומשכך הפעלתן טעונה הצטרפות בפועל של מדינת ישראל להסכם.

סעיף 122 לסעיף-קטן (א)

מוצע לקבוע כי הוראות הפקודה ימשיכו לחול על עיצובים שפורסמו בציבור לפני יום התחילה בהתאם לפקודה, על עיצובים שהוגשה לגביהם בקשה לרישום לפני יום התחילה ועל עיצובים שנרשמו לפני יום התחילה, בהתאם לפקודה, וזאת כדי לאפשר המשכיות וכדי שלא לפגוע באינטרס ההסתמכות של מי שהסתמכו על הוראות החוק הקודם בין אם לשם עשיית פעולה בעיצוב שפורסם ולא נרשם ובין אם לשם רישומו של עיצוב.

לסעיף-קטן (ב)

מוצע לקבוע הוראת מעבר מיוחדת לעניין גופנים, כך שעל גופן נושא עיצוב שפורסם בציבור, שהוגשה בקשה לרישומו לפי פקודת הפטנטים והמדגמים או שנרשם בפנקס המדגמים - לפני יום התחילה, יחולו הוראות חוק זה. משמעות הדבר היא שאם הוגשה בקשה לרישום גופן כעיצוב (בלשון הפקודה: "מדגם") היא תיבחן לפי הוראות חוק זה, אם נרשם - יחולו הוראות חוק זה לעניין עיצוב רשום, ואם לא הוגשה בקשה לרישומו - הגופן יהיה מוגן כעיצוב לא רשום, אם הוא עומד בתנאי חוק זה. כך או כך, תקופת ההגנה המרבית לגופן - בין אם רשום ובין שאינו רשום - תהיה 25 שנים, בהתאם להוראות סעיפים 41 ו- 66(ב) לחוק המוצע.

זאת, בשל אי-הבהירות ששרר בעניין זה בפסיקה אשר לא תמיד הכירה בגופן כעיצוב (ובלשון הפקודה: "מדגם"); ור' למשל ת"א (מחוזי יר') 16071-06-10 מאיר סדן נ' היולט פקארד (ישראל) בע"מ (לא פורסם, 02.08.10); ת"א (מחוזי מרכז) 5311-04-08 עזבון המנוח צבי נרקיס ז"ל ואח' נ'מיקרוסופט ישראל בע"מ ואח' (לא פורסם, 05.10.10).

לסעיפים-קטנים (ג) ו- (ד)

מוצע לקבוע הוראות לעניין חובת הפרסום של מדגמים שנרשמו לפי הפקודה. לפי ההסדר הקבוע בסעיף 35(1) לפקודה, מדגמים אינם פתוחים לעיון הציבור למשך שנתיים לפחות מיום רישומם. כדי לשפר את השירות ואת הוודאות לציבור המעצבים בפרט ולציבור בכלל, מוצע לשנות ממצב זה ולקבוע שמדגמים שנרשמו לפי הפקודה יפורסמו גם הם בתנאים המנויים בסעיף המוצע.

יצויין, כי כבר כיום מפרסמת רשות הפטנטים באתר האינטרנט שלה מדגמים שחלפו שנתיים מיום רישומם בפנקס. הוראה זו מטרתה כפולה: ראשית, להטיל חובת פרסום לגבי מדגמים שנרשמו לפי הפקודה, בשונה מהפרסום כיום שנעשה באופן וולנטרי, ושנית, להחליף את ההסדר הקבוע בסעיף 35(1) לפקודה, ולאפשר פרסומם של מדגמים במועד מוקדם יותר מהקבוע שם, והכול כדי לקדם את הוודאות בתחום. לפיכך מוצע, כי מדגמים שנרשמו לפי הפקודה עד יום תחילתו של החוק המוצע (שהוא שנה מיום פרסום החוק המוצע ברשומות - ר' סעיף 121(א)) יפורסמו עד תום 30 ימים מיום התחילה כאמור (פסקה (א)) ומדגמים שיירשמו בהתאם להוראות הפקודה לאחר יום התחילה של החוק המוצע, יפורסמו עם רישומם (פסקה(2))."

3. החלת תקנות המדגמים לעניין עיצובים - סעיף 130 לחוק

סעיף 130 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017 קובע כדלקמן:

"130. החלת תקנות המדגמים לעניין עיצובים

(א) תקנות המדגמים יחולו, בשינויים המחוייבים, על בקשות לרישום עיצוב ועל עיצוב רשום לפי הוראות חוק זה, ויראו אותן כאילו הותקנו לפי חוק זה בעניינים שלגביהם נתונה סמכות להתקין תקנות לפיו, כל עוד לא נכנסו לתוקפן תקנות במקומן לפי חוק זה או עד תום שנתיים מיום הפרסום, לפי המוקדם, ובלבד שמתקיימים כל אלה:

(1) תקנות המדגמים לא בוטלו לפי דין;

(2) לא נקבעו בחוק זה הוראות באותם נושאים המוסדרים בתקנות המדגמים;

(3) תקנות המדגמים אינן סותרות את האמור בהוראות חוק זה.

(ב) בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף-קטן (א)(2) ו- (3), תקנות 4, 5, 12, 14 עד 16, 18, 29, 34 עד 36, 40 עד 46, 48 עד 54, 57 עד 58, 70(2) ו-71 לתקנות המדגמים וכן התוספת השניה לתקנות האמורות - לא יחולו לעניין עיצובים כאמור בסעיף-קטן (א)."

יודגש, כי בשנת 2019 הותקנו תקנות העיצובים, התשע"ט-2019 {אותן הבאנו בחיבור זה}.

4. הוראות מעבר - סעיף 131 לחוק

סעיף 131 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017 קובע כדלקמן:

"131. הוראות מעבר

(א) על-אף האמור בסעיף 35 לפקודת הפטנטים והמדגמים, הגורם המוסמך יפרסם באתר האינטרנט של הרשות את תיאורו החזותי של כל מדגם הרשום בפנקס המדגמים לפי הוראות הפקודה האמורה (בסעיף זה: "פנקס המדגמים"), כפי שנרשם באותו פנקס, וכן את שמו של בעל המדגם במועדים כמפורט להלן:

(1) לעניין מדגמים שנרשמו בפנקס המדגמים עד יום התחילה - עד 30 ימים מיום התחילה;

(2) לעניין מדגמים שנרשמו בפנקס המדגמים לאחר יום התחילה - עם רישומם בפנקס המדגמים.

(ב) הפנקס ופנקס המדגמים ישולבו ויוצגו יחד באתר האינטרנט של הרשות, ובלבד שלגבי כל רישום של עיצוב או של מדגם תציין הרשות אם נעשה בהתאם להוראות לפי חוק זה או בהתאם להוראות לפי פקודת הפטנטים.

(ג) מי שעשה הכנות ממשיות לביצוע פעולה מהפעולות כאמור בסעיף 37(1)(א) או (ב) לפקודת הפטנטים והמדגמים, הנוגעות למדגם שלולא הוראות סעיף 33(3א) לפקודה האמורה, כנוסחו בחוק זה, היתה תקופת זכות המדגם השלישית בו כאמור בסעיף 33(3) לפקודה מסתיימת לכל המאוחר בתום שנתיים מיום פרסומו של חוק זה, זכאי לבצע פעולה מהפעולות כאמור בסעיף 37(1)(א) או (ב) לפקודת הפטנטים והמדגמים, לצורכי עסקו בלבד, גם אם הוארכה תקופת זכות המדגם כאמור בסעיף 33(3א) האמור.

(ד)      (1) בקשה להארכת מועד זכות המדגם לפי הוראות סעיף 33(3א) לפקודת הפטנטים והמדגמים, כנוסחו בחוק זה, לא תוגש אלא בתום שלושה חודשים מיום הפרסום ואילך.

(2) על-אף האמור בפסקה (1), לעניין מדגם שתקופת זכות המדגם השלישית בו כאמור בסעיף 33(3) לפקודת הפטנטים והמדגמים הסתיימה בתוך שלושת החודשים כאמור בפסקה (1), רשאי בעל המדגם להגיש בקשה להארכת מועד זכות המדגם בהתאם להוראות סעיף 33(4) לפקודת הפטנטים והמדגמים, כנוסחו בחוק זה, והוא יהיה פטור מתשלום אגרה נוספת לפי אותו סעיף; בקשה כאמור תוגש בתקופה שתחילתה בתום שלושה חודשים מיום הפרסום וסיומה בתום שישה חודשים מיום הפרסום."

5. היעדר עילת תביעה לפי חקיקה כללית ושיורית

5.1 ייחוד הוראות החוק - סעיף 2 לחוק

סעיף 2 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017 קובע כדלקמן:

"2. ייחוד הוראות החוק

לא תהיה זכות בעיצוב, אלא לפי הוראות חוק זה."

בדברי ההסבר נאמר:

"כללי

פרק זה הוא לב ליבו של החוק המוצע, ומכיל את תנאי הכשירות המהותיים להגנה על עיצובים - רשומים או שאינם רשומים.

סעיף 2

מטרתו של הסעיף המוצע היא להבהיר כי חוק זה הוא המסדיר את דיני העיצובים, וכי באופן רגיל, לא יחולו על עיצוב דינים אחרים. זאת, בין השאר על רקע הלכת א.ש.י.ר., אשר הכירה בקיומה של זכות בעיצוב (אז "מדגם"), אף שלא נרשם ושהפקודה אינה מקנה כל הגנה לבעל עיצוב ("מדגם") שלא רשם אותו. בהמשך לכך מטרתה של הוראה זו היא להבהיר כי לבעל עיצוב לא תהיה עילת תביעה לפי חקיקה כללית ושיורית, כגון חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר").

יודגש, כי חוק העיצובים המוצע יחול הן על עיצובים הזכאים להגנה לפי החוק, והן על עיצובים שאינם זכאים להגנה כאמור. כלומר לעיצוב העונה להגדרה המהותית של "עיצוב", אך אינו כשיר להגנה לפי חוק זה, לא תהיה כל זכות אחרת כעיצוב. יודגש - במראהו של מוצר או של חלק ממוצר העונה להגדרה "עיצוב" בהצעת החוק ואינו עומד בתנאי הכשירות המנויים בהצעת החוק (למשל, הוא אינו חדש), לא תהיה כל זכות כעיצוב. עניין זה מוצדק בשל  האיזונים שאותם מבקשת הצעת החוק לערוך.

לגבי ניצול עיצוב אשר אינו כשיר להגנה בהתאם להוראות חוק זה, יש להבחין בין שני מצבים: א. מוצר שאינו עונה להגדרה "עיצוב" הקבועה בחוק זה - אם אין מדובר ב"עיצוב", אזי חל הדין הכללי והעניין כלל אינו נכנס בגדרו של חוק זה, ועל-כן גם אינו נכנס בגדר סעיף זה; ב. עיצוב שאינו כשיר לרישום או להגנה בהתאם לתנאי הכשירות הקבועים בפרק ב' המוצע - אין זה ראוי להגן עליו גם באמצעות דינים כלליים אחרים, משום שהדבר מפר את האיזונים הקבועים בחוק זה, שמטרתם תמרוץ פיתוחם של עיצובים חדשים ובעלי אופי ייחודי לטובת האינטרס הציבורי.

עם-זאת, עיצוב - בין הכשיר לרישום ובין שאינו כשיר לרישום לפי חוק זה - עשוי להיות כשיר להגנה לפי דין ספציפי אחר כגון דיני סימני המסחר או דיני העוולות המסחריות, והגנת החוקים המסדירים תחומים אלה לא תישלל ממנו. זאת, ראשית, מכיוון שבמקרים אלה לא מתבקשת הגנה על עיצוב ככזה מכוח הוראות החיצוניות לחוק מוצע זה, ושנית, משום שחוקים אלה מבטאים באופן פוזיטיבי איזונים ראויים, שונים מאלה המבוטאים בחוק זה, ובבסיסם תכליות שונות שאין לבטלם על-ידי חוק זה.

כך למשל, אם עיצוב נרשם, בשלב כלשהו, כסימן מסחר, אזי אין כל מניעה כי בעל סימן המסחר יתבע אדם המפר את סימן המסחר ויזכה לכל התרופות המנויות בפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), התשל"ב- 1972. במקרה כזה, נתבעת הפרה של סימן המסחר, ועצם היותו של סימן המסחר גם עיצוב אין בה כדי להשפיע על התביעה, משום שהיא אינה עוסקת בעיצוב ככזה. עם-זאת, לפי הסעיף, טענה כללית של עשיית עושר ולא במשפט, שעילתה היא עיצוב שאינו מוגן משום שאינו כשיר לרישום, לא תוכל לעמוד משום שאין כל זכות בעיצוב עצמו ככזה, שלא במסגרת חוק זה.

לגבי עיצובים שאינם עומדים בתנאי הכשירות הנדרשים על-פי החוק המוצע, או שפקעה תקופת ההגנה עליהם - לא יכולות להיות בהם זכויות, כעיצובים, מכוח  מקור חוקי אחר. גם עיצובים אשר מוגנים מכוח החוק, יוגנו ככאלה באמצעות חוק זה בלבד, ולא באמצעות חוקים אחרים. ויצויין, כי לעניין עיצוב מוגן - בין כעיצוב רשום ובין כעיצוב לא רשום, יש תרופות מאוזנות ומספקות העומדות לרשותו של בעל העיצוב אשר זכותו הופרה.

הכרה בעילות תביעה בניגוד לסעיף זה פוגעת באיזונים שנעשו בחוק מוצע זה בין זכותו של בעל העיצוב לבין זכות הציבור ונחלת הכלל. אין זה ראוי כי בעל העיצוב, שנהנה מהגנת החוק החזקה שבחר (כעיצוב רשום או כעיצוב לא רשום), יאריך דה-פקטו את תקופת ההגנה שהוענקה לו או ירחיב את היקפה ובכך יסכל את האיזונים שנזכרו לעיל; כמו-כן אין זה ראוי כי עיצוב שאינו כשיר להגנה מכוח הוראות החוק, ולכן, בהתאם לאיזוני החוק, הוא מצוי בנחלת הכלל, יזכה להגנה "בדלת האחורית", באמצעות הגנה עליו על-פי הדין הכללי. עם-זאת, וכפי שנזכר לעיל, הדבר לא ישלול את תחולתם של דינים ספציפיים כגון דיני סימני המסחר או דיני העוולות המסחריות."

5.2 סיכום

עילות התביעה בגין הפרת עיצוב מוגבלות לרשימה הסגורה המופיעה בחוק ואין להרחיבן לעילות מכוח הדין הכללי. אולם אין בכך לשלול את תחולתם של דינים ספציפיים כגון סימני מסחר ודיני העוולות המסחריות כמבואר לעיל בדברי ההסבר.

באספקלריה של הכיוונים הללו נתווה את דיוננו בשער זה.

6. רישום העיצוב

6.1 כללי

רישום העיצוב הינו קונסטיטוטיבי ולא דקרלטיבי והנו מצטרף לקבוצת הרישומים הקונסטיטוטיביים דוגמת רישום הזכויות במקרקעין ותוקפו על-פי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. אולם כמוסבר להלן, בהבדל מרישומים אחרים קיימת הגבלה שבחוק העיצובים על רישום זה כמוסבר להלן

6.2 רישום העיצוב והגבלות - סעיף 31 לחוק

סעיף 31 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017 קובע כדלקמן:

"31. רישום העיצוב

(א) נוכח הגורם המוסמך כי עיצוב שלגביו הוגשה בקשה לרישום עיצוב כשיר להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב', ירשום הרשם את העיצוב בפנקס ויפרסם באתר האינטרנט של הרשות את דבר הרישום כאמור, את תיאורו החזותי של העיצוב ואת שמו של בעל העיצוב, וכן ימסור לבעל העיצוב תעודה המעידה על הרישום (בסימן: "תעודת רישום").

(ב) הרישום בפנקס יהיה לפי תת-סוגים, בהתאם להוראות שקבע השר לפי סעיף 112(א)(1); הגורם המוסמך יקבע את הסוג ואת תת-הסוג של העיצוב בהתאם לשימוש הרגיל במוצר נושא העיצוב ותוך התחשבות בסוג ובתת-הסוג המבוקשים.

(ג) רישום עיצוב בפנקס הוא תנאי לתוקפה של ההגנה עליו כעיצוב רשום לפי פרק זה ויהיה ראיה לכאורה לתוקפו של העיצוב הרשום."

בדברי ההסבר נאמר {מופיע כסעיף 33 בהצעת החוק}:

"סימן ג': רישום העיצוב

סעיף 33 לסעיפים-קטנים (א) ו- (ב)

הוראה חדשה, אשר מבהירה כי במקרה שבו נוכח הגורם המוסמך כי העיצוב שלגביו הוגשה הבקשה לרישום כשיר לרישום, ישלח למבקש הודעה על כוונת רישום (סעיף-קטן (א)), ואם בתוך חודש המבקש לא ביקש לחזור בו מהבקשה או לתקנה, הוא ירשום את העיצוב, יפרסם את דבר הרישום, את תיאורו החזותי של העיצוב ואת שמו של בעל העיצוב באינטרנט, וימסור למבקש תעודה בדבר רישום העיצוב (סעיף-קטן(ב)). יצויין כי תיקונים כאמור לעיל ייעשו, בשלב זה ועל-פי רוב, לפי יוזמתו של המבקש (ר' סעיף 24). 

לסעיף-קטן (ג)

מוצע כי הרישום בפנקס ייעשה לפי תת-סוגים, כפי שנהוג כיום. הסוגים ותת-הסוגים יפורטו בתקנות ויתאמו, ככל האפשר, את סיווג הסכם לוקרנו (סעיף 109) שבו משתמשות מדינות רבות בעולם. סיווגו של עיצוב שלגביו הוגשה בקשת רישום ייקבע בהתאם לשימוש הרגיל במוצר נושא העיצוב, ותוך התחשבות בתת-הסוג שלגביו ביקש מגיש הבקשה לרשום את העיצוב. יש לציין, כי קיימת חשיבות רבה לסיווג, מאחר שהוא הקובע את היקף ההגנה והמונופול שמהם ייהנה בעל העיצוב הרשום (ר' סעיף 39, לעניין עיצוב לא רשום גם את דברי ההסבר לסעיף 62).

לסעיף-קטן (ד)

רישום העיצוב הוא קונסטיטוטיבי - כלומר, בלא רישום אין הגנה כעיצוב רשום. ואולם יובהר כי עצם רישומו של העיצוב אינו מבטיח באופן מוחלט שהעיצוב אכן יהיה מוגן, וזאת מהטעם שרישום העיצוב מעיד על כך שלפי בחינת הבקשה בידי הגורם המוסמך, נמצא כי העיצוב כשיר לרישום; עם-זאת, הבחינה לפי דיני העיצובים מוגבלת מעצם טבעה, ולו בשל קיומם של עיצובים לא רשומים הן בישראל והן מחוץ לה, שלגביהם לא ניתן לערוך חיפוש יעיל; על-כן, רישומו של העיצוב אינו מהווה, ולא יכול להוות, ערובה מוחלטת לכך שהעיצוב אכן היה כשיר להגנה בעת רישומו. ייתכן מצב שבו אף שנרשם עיצוב, יתגלה בתביעת הפרה שלמעשה לא היה העיצוב חדש, למשל, או כי מי שהגיש את הבקשה לרישומו לא היה זכאי לכך. במקרים כאלה, עצם רישומו של העיצוב אין בו כדי לרפא את הפגם, והעיצוב לא יהיה מוגן, גם אם נרשם."

7. זכויות הנובעות מעיצוב - סעיף 37 לחוק

מסגרת הזכויות של בעל העיצוב שנרשם מוגבלת אף היא. גם אם בקשתו נבחנת לאור כל מאגר העיצובים מכל הסוגים, הרי משנרשם מוקנית לו ההגנה רק לגבי אותו סוג של עיצובים עליו נמנה העיצוב.

סעיף 37 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017 קובע כדלקמן:

"37. זכויות בעל עיצוב רשום

(א) רישום של עיצוב בהתאם להוראות פרק זה מקנה לבעל העיצוב הרשום זכות בלעדית לביצוע כל אחת מהפעולות המנויות להלן, לגבי העיצוב הרשום ולגבי כל עיצוב אחר היוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שאינו שונה מהרושם הכללי שיוצר אצלו העיצוב הרשום, ואם המוצר נושא העיצוב הוא מערכת של פריטים - לגבי כל אחד מפריטי המערכת (בסימן זה: "ניצול עיצוב רשום"):

(1) ייצור, מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה, של מוצר נושא עיצוב רשום, והכול באופן מסחרי, הפצתו של מוצר כאמור בהיקף מסחרי או ייבואו לישראל שלא לשימוש עצמי, למעט ייבוא לישראל של מוצר כאמור שיוצר מחוץ לישראל ברשותו של בעל העיצוב או מי מטעמו;

(2) החזקת מוצר נושא עיצוב רשום למטרת ביצוע פעולה מהפעולות המנויות בפסקה (1).

(ב) בקביעה אם עיצוב יוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שאינו שונה מהרושם הכללי שיוצר אצלו העיצוב הרשום כאמור בסעיף-קטן (א), יובא בחשבון, בין השאר, מגוון האפשרויות הקיים לעיצוב עיצובים לגבי מוצרים מהתחום שאליו משתייך מצוי המוצר נושא העיצוב הרשום."

בדברי ההסבר נאמר {מופיע כסעיף 39 בהצעת החוק}:

"סימן ד': זכויות הנובעות מעיצוב רשום ותקופת תוקפו

סעיף 39 לסעיף-קטן (א)

סעיף זה מגדיר את זכותו של בעל עיצוב רשום, ואת היקף המונופול שמקנה לו העיצוב הרשום. מוצע לקבוע את התנאים המצטברים האלה:

א. עיצוב רשום יקנה לבעליו את הזכות הבלעדית לנצל את העיצוב הרשום וכל עיצוב שיוצר רושם כללי שאינו שונה מהרושם הכללי שיוצר העיצוב הרשום אצל המשתמש המיודע. כלומר, ככלל, הזכות הבלעדית תתפרש, בין השאר, על העיצוב עצמו, על עיצוב זהה לו ועל עיצוב הנבדל ממנו רק בפרטים שאינם מהותיים (בהיותם של כל אלה עיצובים שאינם יוצרים רושם כללי שונה על המשתמש המיודע).

ב. הזכות הבלעדית תהיה ביחס למוצר מכל תת-הסוגים המשוייכים לסוג שבו נרשם העיצוב. הדבר מדגיש את החשיבות שבסיווג העיצוב כאמור בסעיף 33(ג):  הסיווג כולל סוגים, וכל סוג מחולק לתת-סוגים. עיצוב נרשם  לגבי תת-סוג, והיקף ההגנה שהוא זוכה לה משתרע על גבי המוצרים מאותו תת-סוג וכן על גבי המוצרים מתת-הסוגים האחרים המשויכים לסוג הנדון. כלומר, ההגנה תינתן לגבי הסוג כולו - על כל תת-הסוגים הנכללים בו.

יצויין, כי זכותו של בעל העיצוב (ומכאן גם הפרתה של הזכות) נקבעת וחלה ביחס למוצרים מהסוג שבו נרשם העיצוב בלבד. לעומת-זאת כשירות העיצוב לרישום או להגנה נבחנת ביחס ל"מאגר העיצובים" הקיים, מכל הסוגים.

במובן זה, הבחינה לגבי היקף זכותו של בעל העיצוב והפרתה, היא צרה יותר מהבחינה בנוגע לכשירות העיצוב לרישום. זאת, מכיוון שהבחינה בכל אחד מהמקרים משרתת תכליות שונות: הרציונל שבבסיס הבחינה לצורך רישום הוא המגמה לעודד עיצובם של עיצובים חדשים לטובת הציבור, ועל-כן אין הצדקה בבחינת הרושם הכללי רק ביחס לסוג שבו יירשם העיצוב בסופו-של-דבר בנוגע לחידוש ולאופיו הייחודי של העיצוב. קביעת היקפה של הזכות והפרתה, מאידך גיסא, מטרתה לאפשר לבעל העיצוב זכות ניצול בלעדית של העיצוב, המוגן בזכות מונופוליסטית. בשל ההגנה החזקה ובשל רציונל זה, מוצע לקבוע כי זו תיעשה ביחס לסוג שאליו משוייך העיצוב, באמצעות תת-הסוג שבו רשום העיצוב (לעניין עיצוב לא רשום, ר'  את דברי ההסבר לסעיף 62).

מוצע לקבוע כי "ניצול" עיצוב הוא ייצור, מכירה או הצעה למכירה, באופן מסחרי, של מוצר הנושא את העיצוב, או ייבוא לישראל שלא לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס, של מוצר הנושא את העיצוב, או החזקת מוצר למטרות אלה. יש לציין, כי כאמור ברישה של הסעיף, מדובר בפעולה כאמור לגבי עיצוב שאינו יוצר רושם כללי שונה על המשתמש המיודע, ביחס למוצר מהסוג שבו נרשם העיצוב.

סעיף זה מבטא את העיקרון ולפיו לבעל העיצוב הרשום זכות בלעדית לשימוש מסחרי בו. על-כן מובהר מפורשות, כי זכותו הבלעדית של בעל העיצוב הרשום אינה מונה ייבוא "לשימוש עצמי" של מוצר נושא עיצוב אשר אילו היה מיוצר בישראל היה ייצורו מהווה הפרה של הזכויות בעיצוב הרשום. כלומר בייבוא לשימוש עצמי של מוצרים כאמור אין משום הפרת הזכות בעיצוב הרשום.

וזו הגדרת "שימוש עצמי" בסעיף 129 לפקודת המכס:

"שימוש עצמי" - אחד מאלה:

(1) שימוש בטובין שייבא יחיד לצרכיו או לצורכי בני ביתו;

(2) נתינה במתנה של טובין שייבא יחיד, לצרכיו או לצורכי בני ביתו של יחיד אחר;

עוד מוצע לקבוע כי ייבוא לישראל של מוצר ששווק מחוץ לישראל ברשותו של בעל העיצוב לפי הוראות החוק, או מי מטעמו, לא ייחשב כ"ניצול עיצוב". מטרת הוראה זו היא להבהיר כי ייבוא מקביל אינו מהווה ניצול אסור של עיצוב רשום לפי חוק זה. הדגש לעניין זה הוא על בעל העיצוב הרשום בישראל ועל ההרשאה שנתן לגבי העיצוב.

למעשה, סעיף זה מאמץ את דוקטרינת המיצוי הבין-לאומי ומתיר ייבוא מקביל לישראל של עיצובים שיוצרו ברשות בעל העיצוב לפי חוק מוצע זה, במדינה שבה שווקו. יש להדגיש כי הסעיף אינו מתיר ייבוא לישראל של מוצרים נושאי עיצוב שיוצרו במדינה שבה העיצוב אינו מוגן, אלא-אם-כן יוצרו שם בידי אדם שהורשה לכך בידי בעל העיצוב הרשום בישראל או מי מטעמו.

להסבר על דוקטרינת המיצוי הלאומי והבין-לאומי בתחום דיני הקניין הרוחני,  ר' בג"צ 5379/00 Bristol - Myers Squibb Company ואח' נ' שר הבריאות ואח', פ"ד נה(4), 447 (2001); ת"א (מחוזי מרכז) 23060-11-09 SPIN MASTER LTD נ' אימפריית הצעצועים בע"מ ואח' (לא פורסם 14.11.12), ע"א 7629/12 סוויסה ואח' נ' TOMMY HILFIGER LICENSING LLC ואח' (לא פורסם 16.11.14).

לסעיף-קטן (ב)

נוסח הסעיף דומה לנוסח המופיע בסעיף 7(ב). ואולם בשונה מהוראות סעיף 7(ב) המתייחסות לקביעת האופי הייחודי לצורך קביעת כשירותו של העיצוב להגנה, סעיף זה עוסק בהיקף זכותו של בעל עיצוב רשום, וכפועל יוצא מזה בהפרת העיצוב הרשום. כאמור לעיל, קביעת האופי הייחודי לעניין כשירותו של עיצוב לרישום והקביעה אם התקיימה הפרה הן פעולות שונות. ואולם מאפיין משותף שיילקח בחשבון בנוגע לשתי הקביעות, הוא "צפיפותו" של התחום שלו שייך העיצוב. כך, בתחום צפוף מאוד שבו קיימים עיצובים רבים וקשת העיצובים העומדת לרשות המעצב בהם מוגבלת, ייתכן כי שינויים קלים ביחס ל"מאגר העיצובים" או לעיצוב הרשום שנטען כי הופר, יהיה די בהם כדי למלא את תנאי הכשירות של חידוש ואופי ייחודי ולאפשר את רישום העיצוב, או כדי שהעיצוב לא יהיה מפר, בהתאמה."

8. תקופת תוקפו של עיצוב רשום - סעיף 39 לחוק

סעיף 39 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017 קובע כדלקמן:

"39. תקופת תוקפו של עיצוב רשום

תקופת תוקפו של עיצוב רשום היא 25 שנים מתאריך הגשת הבקשה לרישום עיצוב לפי סעיף 20, בכפוף להוראות לפי סימן ה'."

בדברי ההסבר נאמר {מופיע כסעיף 41 בהצעת החוק}:

"סעיף 41

הסעיף המוצע עוסק בתקופת תוקפו של עיצוב רשום, היינו, התקופה שבמהלכה עומדות לבעל העיצוב הזכויות לפי סעיף 39. תקופת התוקף המוצעת שונה מתקופת ההגנה המרבית לפי סעיף 33 לפקודה הן מבחינת מועד תחילתה של תקופת התוקף והן מבחינת התקופה עצמה: לפי הפקודה, תקופת ההגנה המרבית על עיצוב רשום (בפקודה: "מדגם" רשום) היא חמש-עשרה שנים מיום רישומו של העיצוב.

לפי המוצע, לעומת-זאת, תקופת תוקפו של העיצוב תהיה עשרים וחמש שנים ממועד הגשת הבקשה לרישום.

הארכת תקופת תוקפו של העיצוב הרשום נובעת, בין השאר, מהמגמה העולמית בעניין. תקופת ההגנה המרבית תהיה כפופה לעמידה בהוראות סימן ה' הדן בתשלום אגרות. קביעת מועד תחילת תקופת התוקף במועד הגשת הבקשה, נובעת, בין השאר, מכך שלפי החוק המוצע, במרבית המקרים העיצוב יפורסם סמוך לאחר הגשת הבקשה כקבוע בסעיף 23, ופרסום זה ייצור וודאות בקרב הציבור. עוד יש לציין, כי ב"זמן הביניים " שבין הגשת הבקשה לרישום עיצוב לבין רישומו של העיצוב בפועל, רשאי בעל העיצוב להגיש תביעת הפרה לגבי העיצוב כעיצוב לא רשום. מרגע רישומו של העיצוב בפועל, יוכל בעל העיצוב להגיש תביעת הפרה לגבי העיצוב כעיצוב רשום, בשל פעולות מפרות שבוצעו החל ממועד הגשת הבקשה (ר' סעיף 73(ג)). יצויין, כי תקופת הגנה של  25 שנים היא גם התקופה הנדרשת להגנה על  applied art בהתאם לסעיף 7(4)  לאמנת ברן..."

9. זכויות בעל עיצוב לא רשום - סעיף 61 לחוק

סעיף 61 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017 קובע כדלקמן:

"61. זכויות בעל עיצוב לא רשום

(א) לבעל עיצוב לא רשום הכשיר להגנה בהתאם להוראות פרק ב' מוקנית הזכות הבלעדית למנוע מכל אדם לייצר, לשם שימוש מסחרי, מוצר נושא עיצוב שהוא העתקה של העיצוב, בין שההעתקה נעשית באמצעות ייצור מוצר נושא עיצוב זהה ובין שהיא נעשית באמצעות ייצור מוצר נושא עיצוב אחר היוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שאינו שונה מהרושם הכללי שיוצר אצלו המוצר נושא העיצוב (בסימן זה: "ניצול עיצוב לא רשום"); היה המוצר נושא העיצוב מערכת של פריטים, תחול הזכות האמורה לגבי כל אחד מפריטי המערכת.

(ב) בקביעה אם עיצוב יוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שאינו שונה מהרושם הכללי שיוצר אצלו המוצר נושא העיצוב כאמור בסעיף-קטן (א) יובא בחשבון, בין השאר, מגוון האפשרויות הקיים לעיצוב עיצובים ביחס למוצרים מהתחום שאליו משתייך המוצר נושא העיצוב."

בדברי ההסבר נאמר {מופיע כסעיף 62 בהצעת החוק}:

"פרק ה': עיצוב לא רשום

כללי

מטרתו של פרק מוצע זה היא יצירת מסלול נוסף,שאינו כרוך ברישום, להגנה על עיצוב.

לפי הפקודה, עיצוב (ובלשון הפקודה - "מדגם") שאינו רשום איננו ניתן להגנה, ומשכך לבעל עיצוב ("מדגם") שלא רשם אותו אין כל זכויות בקשר לעיצוב (ל"מדגם") לפי הפקודה. זאת, בסייג: הפסיקה הכירה בעילת תביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט. בקשר לעיצובים לא רשומים, במקרים מסויימים. בהלכת א.ש.י.ר נקבע, כי חיקוי והעתקה של מוצר שאין בהם זכות מוכרת על-פי דיני הקניין הרוחני, עשויים בתנאים מסויימים להוות התעשרות שלא על-פי זכות שבדין, ומשכך להצמיח לבעלי המוצר עילת תביעה על-פי דיני עשיית עושר ולא במשפט. הקניית הגנה לפי דיני עשיית עושר למוצר שעל-פי דיני הקניין הרוחני אין בו כל זכות, עלולה להוביל לחוסר וודאות גדול בשוק הן לגבי עצם קיומה של הזכות במוצר, והן לגבי דבר גבולותיה של זכות כזו, וכל זאת הן בעבור בעל העיצוב שאין ברור אם הוא מוגן אם לאו, והן בעבור המשתמשים בעיצוב.

זאת ועוד הענקת הגנה כאמור עלולה לסכל את האיזונים שבבסיס דיני הקניין הרוחני: בעליו של קניין רוחני זוכה להגנה חזקה יותר או פחות, ולעיתים תכופות אף מונופוליסטית, כנגד תרומתו לחברה בחדשנותו, אשר דיני הקניין הרוחני מגדירים וגודרים היטב. הענקת הגנה במקרים אחרים עלולה לפגוע בציבור, שייאלץ "לשלם" בעבור שימוש בקניין הרוחני - עיצובים במקרה זה, גם אם אין מתקיימת בהם התרומה החדשנית ולמעשה לפי הדין הרלוונטי לא היו ראויים, מבחינת האינטרס הציבורי, לזכות את בעליהם בזכות כאמור.

מוצע להתמודד עם מצב זה בשני מישורים: ראשית, מוצע להקנות הגנה גם לעיצובים לא רשומים, כפי שיוסבר להלן, ושנית, מוצע להבהיר כי לא תהיה כל זכות בעיצוב אלא לפי הוראות חוק זה (לעניין זה ר'  סעיף 2 המוצע).

ההסדרים בפרק זה מטרתם משולשת: ראשית, הוראות הפרק נותנות ביטוי לכך שדיני העיצובים חלים גם על עיצובים שהם "אופנות מתחלפות", אשר חיי המדף שלהם קצרים (דוגמת ביגוד) ומשכך אין זה כלכלי לרשמם. שנית, הוראות הפרק מטרתן להיטיב את מצבם ולהקל על מעצבים ובעלי עיצובים רבים אשר להם עסקים קטנים, והם אינם מודעים לצורך ברישום העיצוב כדי לזכות בהגנה או אינם מעוניינים לשאת בנטל הכלכלי והבירוקרטי הכרוך ברישום, מה שעלול להוביל למצב שלא יזכו כלל להגנה, או לכל הפחות שיהיו שרויים במצב של חוסר וודאות לעניין הגנה אופציונלית שעשויה לעמוד להם או שלא לעמוד להם בהסתמך על הלכת א.ש.י.ר הנזכרת לעיל. רציונל זה חל גם לגבי מעצבים בתחילת דרכם. שלישית, ההוראות מחזקות את האינטרס הציבורי בפיתוח עיצובים חדשים.

לאור כל זאת, מוצע להעניק הגנה, מוגבלת מבחינת תקופת תוקפה ומבחינת היקפה, לעיצובים שאינם רשומים.

סעיף 62 לסעיף-קטן (א)

סעיף זה מגדיר את זכותו של בעל עיצוב לא רשום הכשיר להגנה לפי הוראות החוק - כלומר, עיצוב לא רשום שהוא חדש ובעל אופי ייחודי, ואת היקף המונופול שמוקנה לו. מוצע להקנות לבעל עיצוב לא רשום את הזכות למנוע מכל אדם להעתיק את העיצוב או עיצוב היוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שאינו שונה, לצורך שימוש מסחרי, בלא הרשאתו. כל זאת, ביחס למוצר מהסוג שאליו היה משויך העיצוב לו היה נרשם (ר' והשווה לסעיף 39 המוצע).

סעיף זה מבטא חלק מן ההבדלים בין עיצוב רשום לבין עיצוב לא רשום, בכך שנקבע בו כי היקף ההגנה שתינתן לעיצוב לא רשום צר מהיקף ההגנה שתינתן לעיצוב רשום. דרישת ההעתקה המוצעת כיסוד להפרת עיצוב לא רשום מטרתה להתמודד עם חוסר הוודאות שהכרה בזכות בעיצובים לא רשומים עלולה ליצור: הציבור אינו יודע, על פניו, על קיומן של זכויות בעיצוב הלא רשום (וזאת בניגוד לעיצוב רשום המתפרסם בפומבי), ודרישת  יסוד של העתקה, המחייבת מודעות מסויימת של המעתיק למעשה ההעתקה, מצמצמת קושי זה. מנגנונים נוספים להתמודדות עם קושי זה מצויים בסעיף 63 ובמסגרת החזקות שבסעיפים 70 ו- 79(2).

לסעיף-קטן (ב)

הסעיף מבהיר כי הכלל המצוי גם בסעיף 7(ב) ובסעיף 39(ב) חל גם לעניין היקף זכותו של בעל עיצוב לא רשום, ולעניין הפרת עיצוב לא רשום."