כיצד על בעל דין להגיש לבית המשפט בקשה להגדיל את מספר העמודים בכתב הטענות שהוא מגיש?

החלטה

הנתבע 3 עו"ד עמית לדרמן (להלן: "הנתבע") הגיש בקשה לבית המשפט, להורות על מחיקת כתב התביעה שהגיש התובע מתיק בית המשפט. וזאת עקב חריגה ממגבלת העמודים הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט -2018 (להלן: "התקנות"). 

נטען, כי התובע הגיש כתב תביעה בהיקף עמודים החורג ממספר העמודים שנקבע בתקנות ולפיכך יש להורות על מחיקתו והוצאתו מתיק בית משפט, ובכך למעשה להורות על מחיקת ההליך. לחילופין התבקש בית המשפט להורות לתובע להגיש את כתב התביעה בהתאם להוראות התקנות.

כן טען המבקש, כי במסגרת התקנות נקבע, כי כתב תביעה וכתב הגנה יכללו שלושה חלקים: חלק 1- כותרת, חלק 2  - תמצית הטענות, וחלק 3 - פירוט הטענות. בתקנות נקבע היקפו של כל חלק. בין היתר נקבע, כי בכתב טענות המוגש לבית משפט שלום, חלקו השני של כתב הטענות לא יעלה על שני עמודים וחלקו השלישי של כתב הטענות לא יעלה על תשעה עמודים. ראוי להוסיף ולהבהיר כי לא נאמר שניתן להגיש בסה"כ עד 11 עמודים לבית המשפט השלום, אלא נדרש מבעל הדין לעמוד במגבלת העמודים לפי חלוקת הפרקים כמפורט לעיל.

בענייננו, חלקו השני נפרש על פני שלושה עמודים, השלישי של כתב התביעה שהגיש התובע נפרש על פני אחד עשר עמודים וכחצי עמוד נוסף, בניגוד להוראות התקנות לפיהן חלקו השלישי של כתב טענות בבית משפט שלום יכלול תשעה עמודים בלבד. עוד הוסיף הנתבע וטען, כי בנוסף לחריגה ממגבלת העמודים המפורטת בתקנות, התובע אף חרג וניצל שלא כדין את המגבלה הקבועה ביחס לשולי כתב הטענות.

ניתנה לתובע שהות להשיב. מאחר ולא הגיב, ניתנה החלטה על ידי, לפיה התובע יצמצם את כתב טענותיו בהתאם לתקנות (להלן: "ההחלטה הראשונה").  או אז נטען, על ידי התובע, כי נתבע 3 הטעה את בית המשפט כאשר הסתיר את העובדה, כי התובע ביקש את הגדלת היקף כתב התביעה בגוף כתב התביעה. וכן טען מר ויסולי, כי בית המשפט מצדו, טעה כאשר לא נתן החלטה המורה לתובע להשיב לבקשת הנתבע.

לטענת התובע, ההחלטה הראשונה שניתנה בהיעדר תגובה לצמצם את כתבי הטענות הייתה מוטעית. ההחלטה ניתנה מתוך טעות, הן פרוצדורלית והן מהותית: לאחר הגשת הבקשה, היה על בית המשפט להחליט אם היא מצריכה תשובה, או לדחותה מיד. בית המשפט כאמור, לא נתן כל החלטה בעניין הבקשה של נתבע 3 ולא הורה לתובע להשיב עליה. בהיעדר החלטה כי הבקשה מצריכה תשובה לא היה אמור התובע להשיב עליה כלל.

לגופו של עניין, כאמור, התובע ביקש את הגדלת היקף התביעה מ"נימוקים טובים", ומן הראוי לאשר הגדלה "קלה" של כתב התביעה בהתחשב בנימוקי התובע. אשר על כן, בית המשפט מתבקש בהתאם לסעיף 121 לתקנות לבטל לאלתר את החלטתו מיום 31.1.24 שניתנה כאמור מתוך טעות, ולאשר את הגדלת היקף כתב התביעה כמבוקש בכתב התביעה ולעיל.

ניתנה אפשרות למבקש להגיב לטענות התובע. המבקש טען כי חרף הטענות שמעלה התובע בבקשתו, בפועל, לא הוגשה בקשה בכתב נפרדת להגדלת היקף כתב התביעה כנדרש בתקנות. משכך, אין ממש בניסיון התובע להפנות לסעיף 193 לכתב התביעה מתוך 197 סעיפים ולטעון כאילו הגיש בקשה נפרדת להגדלת היקף העומדים לכתב התביעה.

אין מחלוקת כי לצורך מתן החלטה בבקשת התובע להגדלת היקף כתב תביעה, היה על התובע להגיש בקשה בכתב נפרדת ולא לעתור בבקשה שכזו בסוף כתב התביעה. ראה בעניין זה בשינויים המחויבים בשייא 433/21 מיכה לוי נ' יצחק לוי.  משכך, ושעה שהתובע לא הגיש בקשה נפרדת להגדלת היקף כתב טענות כנדרש, הרי שבית המשפט לא היה נדרש לברר או להכריע בבקשה זו.

למעלה מהנדרש, טען הנתבע כי בקשת התובע להגדלת היקף כתב התביעה כנטען בסעיף 193 לכתב התביעה לא נטענה אפילו במסגרת פרק "סעדים המבוקשים" בכתב התביעה, אלא רק בסוף כתב התביעה בפרק סוף דבר ולאחר שהתובע כבר גלל בפני בית המשפט את כלל טענותיו ועילותיו. דהיינו, התובע הציב בפני בית המשפט עובדה מוגמרת בדבר היקף כתב התביעה, ורק אז, בסוף כתב הטענות ביקש באופן תמציתי ביותר להגדיל את ההיקף הקבוע בתקנות.

בתגובה טען התובע, הוא נהג כשורה בהתאם לסעיף 50 לתקנות כאשר לא הגיש תשובה לבקשת המחיקה, מאחר ובית המשפט לא הורה לו להשיב עליה, כנדרש בתקנות, ועל כן יש לבטל את ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד. בהתאם לסעיף 33 לתקנות נתבע 3 היה צריך, לו רצה להשיג על ההחלטה לקבל לרישום את כתב התביעה, להגיש השגה לבית המשפט בתוך 14 יום מיום המצאת כתב התביעה לידיו. נתבע 3 לא הגיש השגה והמועד להגשתה חלף. נתבע 3 הגש את בקשת המחיקה תוך העלמת העובדה מעיני בית המשפט  כי התובע ביקש את הגדלת היקף כתב התביעה בגוף כתב התביעה. בכך התובע הטעה את בית המשפט ועשה שימוש לרעה בהליך השיפוטי.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. להלן טעמיי לכך; במסגרת תקנה 9 (ד) לתקנות נאמר כדלקמן:

"חלקו השני של כתב הטענות לא יעלה על שני עמודים וחלקו השלישי לא יעלה על תשעה עמודים אם הוגש לבית משפט שלום, ובהתאמה על שלושה ושנים עשר עמודים אם הוגש לבית משפט מחוזי; ואולם בתובענה לסעד כספי בבית משפט מחוזי שסכומה עולה על שניים וחצי מיליון שקלים חדשים ובתובענה לפיצויים בשל נזק גוף ותובענה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים שהוגשו לבית המשפט המחוזי, חלקו השני של כתב הטענות לא יעלה על חמישה עמודים וחלקו השלישי לא יעלה על עשרים וחמישה עמודים."

לצד ההוראות הקובעות בתקנות היקפים מקסימליים של כתבי טענות,  בגדר תקנה 176(ב) לתקנות ניתנה הוראה כללית המסמיכה את בית המשפט לאפשר הגשת כתב טענות בהיקף שונה מזה שנקבע בתקנות. תקנה זו קובעת כך:

"176(ב). בית המשפט רשאי לתת הוראות בדבר היקף כתב טענות; נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר או להימנע מעשיית דבר או מדד להיקף כתב טענות, יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים".

בענייננו, התובע הגיש כתב טענות החורג מהאמור בתקנות. כאמור, חלקו השלישי של כתב התביעה שהגיש התובע נפרש על פני אחד עשר עמודים וכחצי עמוד נוסף, בניגוד להוראות התקנות לפיהן חלקו השלישי של כתב טענות בבית משפט שלום יכלול תשעה עמודים בלבד.

התובע לא הגיש בקשה נפרדת להרחבת כתבי טענותיו. במסגרת סעיף 193 לכתב התביעה ביקש התובע לאשר הגדלת היקף כתב התביעה. נטען כי ההגדלה מתחייבת לאור העובדה כי מדובר בשלוש פרשיות נפרדות, כנגד שלושה נתבעים בסוגיות משפטיות שבחלקן הן מהותיות ובעלות חשיבות משפטית וציבורית מיוחדת.

התקנות שותקות בשאלה כיצד על בעל דין להגיש לבית המשפט בקשה להגדיל את מספר העמודים בכתב הטענות שהוא מגיש. הכלל הוא שכאשר התקנות שותקות בעניין מסוים, יש לפנות לספרות או לפסיקה רלוונטית;

במסגרת הספר רוזן-צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי מורה נבוכים (מהדורה שנייה, נבו, 2023) עמ' 177-178 נאמר כדלקמן;

"כיצד על בעל דין להגיש לבית המשפט בקשה להגדיל את מספר העמודים העומדים לרשותו? "פנייה של תובע או של נתבע לבית המשפט לחרוג ממגבלת העמודים יכולה להיעשות בשני אופנים: האחד, פנייה עצמאית שתוגש לפני הגשת כתב התביעה או כתב ההגנה שבה יסביר בעל הדין מדוע יש להתיר לו לחרוג ממספר העמודים הקבועים בתקנות. השני, בעל הדין יגיש לבית המשפט את כתב הטענות, וילווה אותו בפנייה שבה יסביר לבית המשפט מדוע אין בידו לעמוד במגבלת העמודים הקבועה בתקנות. מבין שתי האפשרויות, האפשרות השנייה היא העדיפה."

בעניין ע"א 122/21  עורב טכנולוגיות 1977 בע"מ נ' פקיד שומה חולון הועלתה השאלה לצד שאלה אחרת באופן הבא:

"תקנות אלה מעוררות שתי שאלות דיוניות מרכזיות. השאלה הראשונה נוגעת לעיתוי המתאים להגשת הבקשה להגדלת היקף הערעור. השאלה השנייה עניינה בשיקולים הרלוונטיים לבחינת הבקשה להגדלת ההיקף."

בעניין עורב, הסוגיה אשר נדונה היא  הדרך להגדלת הטענות במסגרת ערעור. סבורני שאפשר ורצוי ליישם העיקרון גם לעניין כתבי טענות, כגון כתב תביעה וכתב הגנה. וכך נאמר:

"בכל הנוגע לשאלה הדיונית הראשונה, לא מכבר נקבע בבש"א 433/21 לוי נ' לוי [פורסם בנבו] (26.1.2021) (להלן: עניין לוי) כי דרך המלך להגשת בקשה להגדלת היקף הערעור הינה לפנות לבית המשפט בבקשה זו בד בבד עם הגשת ההליך (בהקשר של העיתוי להגשת בקשה להגדלת היקף כתב תביעה ראו גם, יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים 150-149 (התשפ"א, 2021) (להלן: רוזן-צבי)). על כן, ככלל אין מקום לדון בבקשה להגדלת היקף גוף הערעור עובר להגשת הערעור עצמו, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן במיוחד (למשל, אם הערעור מופנה כנגד פסק-דין חריג בהיקפו, או אם ניתן היתר בערכאה הדיונית להגדלת היקף כתבי הטענות שהוגשו לה (ראו עניין לוי, בפיסקה 8(א); והשוו, בש"א 1166/21 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הממונה על התחרות [פורסם בנבו] (23.2.2021))."

מהאמור לעיל, עולה שהדרך הנכונה של בעל דין להגדלת כתבי טענות יכולה להתבצע או באמצעות הגשת בקשה נפרדת, או בדרך של פניה בד בבד עם הגשת כתב הטענות. אני לכשעצמי סבור שהדרך הנכונה לנהוג הינה כהמלצתו של רוזן צבי וזאת באמצעות תקנה 55 לתקנות ולפיה:

"פניות בעניינים טכניים הנוגעים לניהול שוטף של ההליך, לרבות פניות לשינוי מועדים, יוגשו אל בית המשפט בצירוף עמדת בעל הדין שכנגד, זולת אם לא ניתן לצרפן כתוצאה מהתנהלותו של בעל הדין שכנגד או בשל נסיבות אחרות שלפונה לא היתה שליטה עליהן ושצוינו בפנייה; בפנייה יצוין התאריך המבוקש לשינוי המועד וכן מספר הפניות הקודמות שהוגשו באותו עניין."

בכל מקרה, הדעת נותנת שדרכו של התובע מוטעית ולא ברור מה התימוכין ומהו הרציונל לדרכו. אין זה סביר שהבקשה תוגש בתוך כתב הטענות עצמו ולא בדרך של בקשה נפרדת, שכן בשלב זה של התביעה באם הבקשה מוטמעת בתוך כתב הטענות, במסגרת סעיף 193 במקרה דנן, הסיכוי שבית המשפט יראה את הבקשה ויתייחס אליה הוא קלוש ביותר. אני מעריך שהתובע ידע היטב הדבר ובחר להיתמם שכביכול הגיש בקשה וכי בית המשפט צריך היה להתייחס לבקשה. זאת הגם שלא מדובר בבקשה ולא מדובר בפנייה אלא בדרך שבחר התובע לנהוג, אשר נוחה לו.

די בעניין זה כדי לדחות את טענות התובע ולקבל את בקשת המבקש.

ואולם מעל הצורך, אני סבור שאין ממש בבקשתו של התובע להגדיל את מספר העמודים במסגרת כתבי הטענות. ככלל אני סבור שיש לשמור את המתכונת שנקבעה ולא לחרוג ממנה אלא כאשר מעלה המבקש טעמים מיוחדים באמת לסטות ממגבלת העמודים הקשיחה. בעניין עורב נאמר כדלקמן;

"דעתי היא כי ככלל, וככל שהדברים נוגעים לערכאת הערעור, אין מקום לסטות ממגבלת העמודים הקשיחה שנקבעה בתקנות, אלא במקרים מיוחדים בלבד וזאת כפי שמשמיעה לנו הדרישה ל"טעמים המיוחדים" המעוגנת בתקנה 176(ב) הנ"ל. זאת בשים לב לכך שאחת ממטרותיה של הרפורמה בסדר הדין האזרחי הינה "למגר את התופעה של שימוש מרובה בניירת מעל ומעבר לנדרש, באופן המקשה לאתר את השאלות השנויות במחלוקת ומביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר ולהתשת הצד שכנגד שלא לצורך" (ראו דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי,התשע"ט-2018, בעמ' 12; לדברי ההסבר ראו כאן: https://www.gov.il/he/departments/news/16122020).

המגבלות על היקף כתבי הטענות בתקנות סדר הדין מיועדות להגשים מטרה חשובה זו (כן ראו הודעה בדבר הוראת מנהל בתי המשפט בדבר צורת מסמך ומבנהו לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (י"פ 9309, עמ' 2339 (התשפ"א)), הקובעת את המתכונת הצורנית להגשת כתב טענות (גודל הפונט, המרווח בין השורות, שולי העמוד וכיו"ב), ואשר באה אף היא להגשים את מטרת התקנות בהקשר זה)."

בענייננו, התובע קבע עובדה כאשר הגדיל את כתב הטענות מבלי לתת הסבר מספק וטעמים מיוחדים להגדלת כתב התביעה. למעשה התובע לא תיקן עד כה את ההערה שציין אגב אורח, בסעיף 193 לכתב התביעה. הערה שבה ציין באופן לקוני מאוד, כי מדובר בשלוש פרשיות נפרדות, שלושה נתבעים נפרדים וסוגיות משפטיות מהותיות בעלות חשיבות משפטית וציבורית מיוחדת. כך למשל, התובע לא טרח להסביר בגדר ההערה שציין מדוע הגיש תביעה מאוחדת כנגד שלושה נתבעים שונים באותו כתב תביעה, ומדוע ישנה חשיבות משפטית וציבורית לתביעה שהגיש. בדרך פנייתו של התובע עד כה לא ניתן כל הסבר, מדוע ישנם טעמים מיוחדים בהגדלת כתב התביעה.

אני סבור שמחיקת התביעה בגין עניין זה היא צעד דרסטי. אי לכך מורה לתובע לתקן את כתב התביעה ולהגישה בהתאם למספר העמודים הקבוע בתקנות וזאת תוך 10 ימים. התובע יישא בהוצאות הנתבע 3 בסך של 500 ₪ אשר ישולמו תוך 20 יום.