לתוכן העניינים של הספר - לחץ/י כאן

הזכות למידע הוכרה למעשה בפסיקה ואולם בפועל נראה כי לציבור לא ניתנה מידה ראויה של גישה למידע שבידי הרשויות, וכי קשה לשרש את נטיית הרשויות לראות במידע נכס שלהן ולא נכס המוחזק בנאמנות על ידיהן עבור הציבור ומטעמו. גם מבחינה מעשית אין הרשויות ערוכות כיום למסירת מידע לציבור.

חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 קיבע הסדרה חוקית של הזכות למידע על סייגיה וחריגיה וגיבש באופן מרוכז וברור יותר את גבולותיה. מאז חקיקתו ידע החוק פסיקות רבות של בתי-המשפט לכל ערכותיהם בהם התבררה יישומו, פרשנותו והפעלתו.

החיבור המשפטי הינו מיוחד בכך שבצד הבאת סעיפי החוק ותקנותיו, מובאים דברי ההסבר להצעת החוק, הסברים, דברי מלומדי משפט וכן את פסיקותיו הרבות של בית-המשפט לכל ערכאותיו השונות.

כך הופך הספר לכלי עזר פרקטי לכל מי שירצה לפלס לו דרך בהגשת מידע כזה או אחר ולא יטולטל בסבך האפשרויות החוקיות העומדות בדרכו להשגת המידע.  

נושאי הספר (חלקי):

חופש מידע; הגדרות; ממונה; פרסום רשימת הרשויות הציבוריות; דו"ח תקופתי; הנחיות מינהליות וחוקי עזר; מידע על איכות הסביבה; נוהל הגשת בקשות והטיפול בהן; דחיית בקשות במקרים מסויימים; מידע שאין למסרו או שאין חובה למסרו; שיקולי הרשות הציבורית; מסירת מידע חלקי ומסירת מידע בתנאים; תחולה לגבי אדם שאינו אזרח או תושב; הגנה על צד שלישי; סייגים לתחולת החוק; דיוני הועדה המשותפת; תיקון מידע; עתירה לבית-המשפט; פומביות הדיון, חוק חופש המידע ויחסי חוץ; "עקרון ה"שקיפות", סייגים למסירת המידע, אגרות שונות, יחסי הגומלין מול הוראות דין אחרות המאפשרות קבלת מידע, תביעות ייצוגיות ועוד.