בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק יד על זכות קניינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות. במקרה כאמור, על הנתבע להראות, ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום.

יובהר, כי מספיקה לבעל הבית טענת בעלותו כבסיס להחזרת החזקה רק כנגד נתבע שאין בכוחו להראות זכות חוקית לישיבתו במקום. לעומת-זאת, אם תביעתו לפינוי מוגשת נגד אדם שנכנס למקום, או החזיק בו, מכוח חוזה שכירות או רישיון, עליו להעלות את טענת הפינוי בהזדמנות הראשונה {היינו בכתב התביעה}  כאשר למשל, מדובר בהפרת החוזה על-ידי הדייר או ביטול הרישיון על-ידי בעל הבית { ע"א 127/77 מלכה קפה נ' יוסף לוי ואח', פ"ד לא(3), 455 (1977)}.

כאשר מדובר ברשות שניתנה, יש לדקדק במלוי כל התנאים, ועל הטוען להמשך קיומה של הרשות רובץ נטל ההוכחה, שתנאים אלה אמנם נתמלאו {ע"א 496/82 רוזן ואח' נ' סלונים ואח', פ"ד לט(2), 337 (1985)}.