לתוכן העניינים של הספר - לחץ/י כאן

האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו.

היקף האשם התורם אינו קבוע מראש, אלא נתחם ממקרה למקרה, על-פי נסיבותיו.

כידוע, טיבה של ההחלטה על חלוקת האחריות בין המזיק לניזוק בגין אשם תורם שהיא מתבססת על הערכה "אורדינאלית" ואין בידי בית-המשפט אמצעי מדוייק לקביעה אבסולוטית של שיעור החלוקה בכל מקרה ספציפי.

יחד-עם-זאת, כדי לממש את ההערכה יש לעשות לה טראנספורמאציה למספרים מוחלטים וקבועים של אחוזי החלוקה. המספרים הללו נראים, לעיתים, לבעלי הדין כמטרה נוחה לתקיפה ולפיכך, יש להימנע מלשעות לניסיון זה, אם אנו רואים לנגד עיינינו את מהותה של הקביעה, אלא אם כן נראה, כי בשלב של ההערכה שגתה הערכאה הראשונה {במקרה של ערעור} באופן שהשינוי המתבקש הוא עקרוני.

כפי שנראה בחיבור זה, ההתנהגות הנדרשת לצורך האשם התורם היא התרשלות, הנבחנת על-פי מבחן אובייקטיבי חיצוני, המעוגן בהתנהגות האדם הסביר.

מבין פרקי הספר (חלקי): 

מהו אשם תורם; מהם התנאים לבדיקת אשם תורם; נטל ההוכחה; אשם תורם חוזי; האם אי-שיתוף פעולה מהווה אשם תורם; שיתוף פעולה במהלך ביצועה של חוזי בניה; הנטייה שלא להטיל על עובד חבות בשל אשם תורם בגין תאונה שאירעה בזמן העבודה; אשם תורם של מעבידים ועובדים; האם ניתן ליחס לתובע "אשם תורם", כאשר לא בדק מה קורה עם החוב אשר ידע על דרישתו; אשם תורם בהגשת ערעור שלא במועד; אשם תורם בתאונת דרכים; מהו דינו של ניזוק אשר תרם בהתנהגותו לנזק שסבל מידי המזיק; אשמו העצמי של הניזוק למול מעשה האשם של המזיק; האם אשם תורם יוצר כשלעצמו עילת תביעה; אימתי יידון קיומו או היעדרו של אשם תורם; מבחן אובייקטיבי; מבחן האדם הסביר; על בית-המשפט לבדוק האם נהג הניזוק כאדם אחראי ונקט אמצעי זהירות סבירים; האם בתאונות דרכים הגורמות לנזקי רכוש, על בית-המשפט להימנע, ככל הניתן, מלייחס רשלנות תורמת; אימתי יש להעלות טענת האשם התורם ועוד.