תכליתם הבסיסית של דיני העיצובים {נקראו עד עתה "דיני המדגמים"} היא עידוד פיתוחם של עיצובים חדשים לטובת הציבור. זהו העיקרון הכללי העומד בבסיסו של הצעת החוק.

 

לצידה, וכנגזרות ממנה, קיימות שלוש תכליות עיקריות נוספות שהנחו והתוו את ההסדרים המוצעים בהצעה זו. תכליות אלה הן האינטרס הציבורי שבעידוד בעלי עסקים קטנים - מעצבים הפועלים לבדם או המחזיקים עסק קטן; קידום הוודאות בתחום העיצובים בישראל והתאמת הדין להתפתחויות שחלו בתחום זה.

 

לשם כך החוק בעצם נועד להחליף את ההסדרים הקיימים כיום בנוגע למדגמים, הקבועים בפקודת הפטנטים המדגמים. פקודה זו אינה חלה עוד על פטנטים, בשל חקיקת חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 {להלן: "חוק הפטנטים} ועם קביעת ההסדר המוצע בנושא עיצובים {ובלשון הפקודה - מדגמים}, החוק מבטלה.

 

ההתפתחויות שחלו בשנים שחלפו מאז חקיקת פקודת הפטנטים והמדגמים בדיני העיצובים, במרבית המדינות בעולם, הן בדיני הקניין הרוחני והן בשטח, העלו את הצורך ביצירת הסדר חדש ועדכני יותר שיחול על עיצובים בישראל. בין התפתחויות אלה בולטת ההתפתחות הטכנולוגית, אשר מעוררת סוגיות חדשות ומשפיעה הן על סוגי המוצרים הניתנים לרישום כעיצובים כדוגמת גופנים, סימנים גרפיים ותצוגות מסך, הן על דרך בחינת החידוש שבעיצוב {בחינה עולמית - באמצעות אתרי האינטרנט של המשרדים השונים לרישום עיצובים בעולם, למשל}, והן על אפשרויות הגשת הבקשה לרישום {לדוגמה, הגשת בקשה מקוונת לרישום עיצוב}.

 

נוסף על כך, השתנתה המסגרת המשפטית הבין-לאומית שבתוכה פועלת מדינת ישראל בעניין זה. כך למשל, נחתם הסכם ארגון הסחר העולמי בדבר היבטים הקשורים לזכויות בקניין רוחני המהווה נספח להסכם המקים את ארגון הסחר העולמי שנחתם במרקש בשנת 1994 {להלן: "הסכם הטריפס"}.  הסכם זה קובע דרישות סף בנוגע להגנה על עיצובים תעשייתיים.

 

עוד ניתן למנות את עקרונות אמנת פריס בדבר הגנה על הקניין התעשייתי {להלן: "אמנת פריס"}, שלהם מחוייבת מדינת ישראל. יצויין כי גם כיום אין החקיקה הקיימת סותרת את מחוייבויותיה של מדינת ישראל הנובעות מהסכמים אלה.

 

נוסף על דברי חקיקה אלה, יש לציין גם את הסכם לוקרנו Locarno Agreem העוסק בנושא העיצובים והקובע, בנספח לו, רשימת סיווגים למוצרים שלגביהם נרשמים עיצובים, אשר משמשת מדינות רבות בעולם. יצויין כי מדינת ישראל אינה חברה בהסכם זה.

 

עוד יצויין כי גם במשפט האנגלי שממנו שואבת מדינת ישראל את השראתה בתחום דיני הקניין הרוחני, נערכו תיקונים ושינויים רבים בשנים האחרונות.

 

במקביל לכך, חלו התפתחויות גם בפסיקה הישראלית. כך, הכירה הפסיקה ב- רע"א 5768/94 {א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ ואח', פ"ד נב(4), 289 (1998) (להלן: "הלכת א.ש.י.ר")} בזכויות במדגם לא רשום מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, וזאת על-אף שפקודת הפטנטים והמדגמים אינה מכירה בזכויות כלשהן במדגם לא רשום.

 

בשל מצב זה, אשר יוצר חוסר וודאות בעולם העסקי, הוצע ליישם בישראל, במקביל למודל העיצוב הרשום, גם מודל של עיצוב לא רשום. יתרונותיו של מודל זה הם, בין השאר, בהגנה המיידית אשר הוא מקנה לעיצוב, בלא צורך בהליך רישום הכרוך בהשקעת משאבים, בהם זמן וכספים ואשר לגבי עיצובים אשר מהווים "אופנות חולפות", לדוגמה, עלול להיות בלתי-יעיל.

 

שינוי נוסף וחשוב לקהל המעצבים הישראלי, המובא בחוק החדש, הוא קביעת הוראות שיאפשרו למדינת ישראל להצטרף להסכם האג בנוגע לרישום בין-לאומי של עיצובים תעשייתיים {להלן: "הסכם האג"}. הצטרפות להסכם האג תאפשר למבקשים ישראליים להגיש בקשה אחת למשרד הבין-לאומי לפי ההסכם, ולנתב את הבקשה לכלל המדינות החברות בהסכם. בכך, צפויה הצטרפותה של מדינת ישראל להסכם האג לייעל את ההליך בעבור בעלי עיצובים ישראליים, להקל את הליכי הרישום בעבורם ולחסוך להם זמן יקר ערך.

 

הוראות החוק שואבות גם הסדרים מחוק הפטנטים ומדיני זכות היוצרים הישראליים. כאמור, מטרתה היא להתאים את הדין הישראלי להתפתחויות, הן החקיקתיות והן הטכנולוגיות, המשפיעות על דיני העיצובים {מתוך דברי ההסבר להצעת החוק להלן}.

סקירת החוק החדש תהיה באספקלריה של הדין בעבר, החוק החדש והיחס שבין דיני העיצובים {שבלשון עבר נקראו "דיני המדגמים"} לבין דיני הפטנטים וזכויות היוצרים. כמו-כן תוצגנה העילות השונות לתביעה בגין הפרת הזכות, על-פי החוק החדש ועל-פי הדינים הכלליים. נדגיש, כי ההלכה הפסוקה של העבר תשמש בבחינת מורה דרך גם ליישום הוראות החוק החדש וכפי שיבואר בתי-המשפט לא ראו כל הבדל ביחס שבין דיני העיצובים על-פי החוק החדש ודיני הקניין הרוחני כבעבר.