ב- ת"א 2348-06 {פרימו נ' קבוצת אלון, תק-מח 2011(4), 24077 (2011)} נפסק כי לעיקרון הכללי של עשיית עושר ולא במשפט, הקבוע בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, שלושה יסודות עיקריים: קבלת נכס, שירות או טובת הנאה {ההתעשרות}; ההתעשרות באה לזוכה מהמזכה; ההתעשרות נתקבלה על-ידי הזוכה שלא על-פי זכות שבדין. פסיקתו של בית-המשפט העליון קובעת, כי ניתן להחיל את הדוקטרינה של עשיית עושר ולא במשפט גם בתובענות העוסקות בקניין רוחני.

במקרה דנן, קובע בית-המשפט, לא הוכח הרכיב הראשון של עשיית עושר ולא במשפט. על-אף פרסום העלון על-ידי הנתבעת, עליו התנוססה תמונת המתקן, הנתבעת לא ייצרה את המתקן ולא מכרה אותו, ולפיכך לא הוכח כי הנתבעת התעשרה שלא כדין, על חשבון התובע. משנרשם המדגם, נהנה בעליו הרשום ממונופול מסחרי מלא על הצורה המוגנת. סעיף 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים עוסק בנושא "גניבת דעת במדגם רשום".

ההכרעה אם מוצר מסויים מפר זכות מדגם רשומה נעשית על-פי "מבחן העין", כאשר העין שמדובר בה אינה עינו של בית-המשפט, אלא עינו של הצרכן, קרי אותו אדם שהמוצר מכוון אליו. המדגם נועד להעניק הגנה ליוצר הצורה החדשנית של המוצר, הגנה הניתנת לצורה המיוחדת של המוצר, בהתאם למראה עיניים. במסגרת זו, צורתו של המוצר אמורה להשפיע על בחירתו של הצרכן במוצר המסויים שנטען כי הוא מפר את זכויות התובע.

במקרה דנן, קבע בית-המשפט, כי אין חולק כי על גבי העלון התנוססה תמונתו המקורית של המתקן, כך שאין מנוס מלקבוע, כי מדובר ב"חיקוי בולט" של המדגם, כאמור בפקודת הפטנטים והמדגמים. לפיכך, הנתבעת הפרה את זכותו של התובע במדגם.