הפרות בתחום דיני הקניין הרוחני מציבות את המפר תחת מטרייתם של עילות תביעה שונות שהוכחתן תביא לחיובו בתשלום פיצויים, סילוק ההפרות ועוד סעדי-משנה שמטרתם חשיפת היקף ההפרות.

חוק העיצובים אף הגדיר מפורשות את תחומי העילות בהשאירו על כנם את העילות על-פי דברי החקיקה ובכלל זה פקודת הנזיקין מפורשות ודיני סימני המסחר וחוק עוולות מסחריות.

למעשה יכול תובע שעילתו פגיעה בעיצוב למקם את תביעתו בדלת אמותיה של אחת מן העילות הבאות: עילה שהורתה בחוק העיצובים, התשע"ח-2018, עילה מכוח חוק עוולות מסחריות, סימני מסחר ופקודת הנזיקין.

עילות מכוח הדין הכללי לא ניתנות לבסס תביעה בגין הפרת עיצוב ועל-כן ייעדר מקומה של העילה של עשיית עושר ולא במשפט שהיא, למשל, תרופה אלטרנטיבית לתביעת פיצויים לפי חוק הפטנטים {ד' פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך א' (מהדורה שניה, תשנ"ח), סעיף 15.12 סמוך להערה 73}.

ואולם, מאחר שעל-פי הוראת סעיף 183(ב)(3) לחוק הפטנטים בית-המשפט רשאי להביא בחשבון, בבואו לפסוק פיצויים, את "הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה", וכן, על-פי סעיף 183(ב)(4) לחוק, גם את דמי התמלוגים הסבירים, הרי נראה כי אין לעיתים יתרון מעשי לתבוע דווקא בעילה של עשיית עושר ולא במשפט {ע"א 1636/98 רב בריח בע"מ נ' בית מסחר לאביזרי רכב חבשוש, תק-על 2001(2), 387 (2001)}.

ב- ע"א 3400/03 {רוחמה רובינשטיין ואח' נ' עין טל (1983) בע"מ ואח', פ"ד נט(6), 490 (2005)} בית-המשפט המחוזי פסק כי העילות הנוספות שעליהן השתיתה עין טל החדשה את תביעתה - כמו עילות מתחום דיני סימני מסחר וזכויות יוצרים, דיני נזיקין ודיני עשיית עושר ולא במשפט - נבלעות בעילה המרכזית של הפרת הפטנטים וכי אין מקום להשית על המערערות כפל פיצוי.

אשר לפיצוי שנתבע בגין הנזק למוניטין, סבור בית-המשפט העליון כי נזק זה בא בגדר העילה של הפרת פטנטים. כך שגם לפי שיטתן של המערערות, הסוברות כי פסקי-הדין החלקיים הגבילו את תביעתה של עין טל החדשה לעילה של הפרת פטנטים בלבד, ניתן לפסוק פיצוי בגין נזק של פגיעה במוניטין.