1. הדין

סעיף 10 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"10. מועד לתשלום שכר שאינו שכר חודשי (תיקונים: התשמ"ה, התשע"ד)

שכר עבודה המשתלם על בסיס של שעה, יום, שבוע או לפי כמות התוצרת, ישולם, אם לא נקבע מועד אחר בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה, בתום מחצית החודש בו הועסק העובד; אולם לגבי עובד ששכר עבודתו משתלם על בסיס כאמור, אך הועסק במשך כל החודש האמור, יחול סעיף 9 אם תוך החודש שולמו לו מקדמות בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה."

חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מסדיר, בין היתר, את המועדים לתשלום השכר לעובד והוא נועד, בין היתר, להבטיח כי שכרו של העובד ישולם במלואו ובמועדו. החוק משיג מטרה זו בעיקרו-של-דבר באמצעות השילוב של שתי הוראות: האחת, קביעת מועד לתשלום שכר העבודה; השניה, השתת פיצויי הלנת שכר במקרה בו השכר משולם באיחור העולה על פרק זמן מסויים {בכפוף לסמכות בית-הדין, בנסיבות מסויימות, לבטל או להפחית את פיצויי ההלנה}.

כפועל יוצא, ואם נתייחס למקרה של עובד חודשי - תשלום שכר עבודה עד ל- 9 בחודש העוקב - הגם שהוא מהווה הפרה של החוק {שכן את השכר יש לשלם "עם תום החודש בעדו הוא משתלם"}, אינו מקים את הזכות לקבלת פיצויי הלנת שכר {ראה למשל עס"ק (ארצי) 41472-06-16  ארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת חיפה נ' אוניברסיטת חיפה, פורסם באתר נבו}.

2. האם היה על הנתבעת לשלם את שכרו של התובע פעמיים בחודש?

ב- סע"ש (ת"א) 40950-07-12 {גטניו שחר נ' הל"ח המרכז לרפואת חירום בע"מ, פורסם באתר נבו (16.11.14)} בית-הדין לא קיבל את טענת התובע לפיה היה על הנתבעת לשלם את שכרו של התובע פעמיים בחודש: בתום מחצית החודש שבו עבד התובע וסוף החודש.

בית-הדין הסביר את קביעתו בכך שסעיף 10 לחוק הגנת השכר קובע כי המועד לתשלום שכר שאינו חודשי בתום מחצית החודש בו הועבד העובד אולם בהמשך הסעיף נקבע כי לגבי עובד ששכר עבודתו משתלם על בסיס כאמור, אך הועסק במשך כל החודש האמור, יחול סעיף 9 אם תוך החודש שולמו לו מקדמות בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה.

בית-הדין הרחיב כי כוונת הסעיף היא שעובד העובד על בסיס שעתי כל החודש משכורתו תשתלם בסוף החודש בו עבד {תע"א (ת"א) 4806-08 ניקולאי ינקלזון נ' יבטח בע"מ, פורסם באתר נבו (14.10.13)}.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין כי היה על הנתבעת לשלם את שכר התובע בסוף כל חודש עבודה.

3. האם שכרו של התובע הולן, ואם-כן האם התיישנה תביעתו?

ב- דמ"ר (חי') 3597-08-11 {ולדימיר חרמוב נ' אביגדור תעשיות בע"מ, פורסם באתר נבו (05.04.12)} התובע טען כי מאחר שהוא עובד שעתי, היה על הנתבעות לשלם את שכרו פעמיים בחודש, פעם אחת במחצית החודש, ופעם שניה בתום החודש ולא יאוחר מהיום התשיעי לתום החודש, ומכאן נולדה תביעתו לפיצויי הלנת שכר בין 30 החודשים שטרם התיישנו לטענתו.

הנתבעות הכחישו טענת התובע בעניין, וציינו כי שכרו של התובע מעולם לא הולן, כאשר לגבי פיצויי ההלנה, טענו הנתבעות כי התביעה התיישנה במלואה ולחילופין, אין לחייבן בפיצויי ההלנה בשל טעות כנה ו/או חילוקי-דעת שיש בהם ממש.

סעיף 1 לחוק הגנת השכר, מגדיר את המונח "שכר מולן" כ"שכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע", ואת המונח "היום הקובע" כ"יום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה או הקיצבה" לפי סעיפים 9, 10 לחוק הגנת השכר.

סעיף 10 לחוק הגנת השכר קובע כי המועד לתשלום שכר העבודה לעובד שמשכורתו משתלמת על בסיס שעתי במשך כל החודש, יהיה בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק הגנת השכר.

סעיף 9 לחוק הגנת השכר קובע כי שכר העבודה ישולם "עם תום החודש בעדו הוא משתלם", ומכאן, שבהתאם להוראות חוק הגנת השכר הנתבעות אמורות היו לשלם את שכר התובע בסוף כל חודש עבודה, כאשר השכר ייחשב כמולן אם ישולם לאחר היום ה- 9 לחודש העוקב.

בית-הדין קבע כי משלא נטען, וממילא לא הוכח, כי הנתבעות הלינו את שכרו של התובע מעבר ל- 9 לחודש, הרי שהתובע לא הוכיח את זכאותו לפיצויי הלנת שכר.  

לא-זו-אף-זו, התביעה הוגשה לבית-הדין ביום 02.08.11, כאשר עבודת התובע הסתיימה ביום 09.12.10, כך שתביעה לפיצויי הלנה התיישנה בהתאם להוראת סעיף 17א לחוק הגנת השכר, ואשר-על-כן, דחה בית-הדין את תביעתו התובע ברכיב זה.

4. האם הולן שכרו של התובע בניגוד לסעיף 10 לחוק הגנת השכר, והאם על הנתבעת לשלם פיצויי הלנת שכר כתוצאה מכך?

ב- דמ"ש (ת"א) 8514/09 {לאיליאב אדיק נ' פירסט עוז אבטחה בע"מ, פורסם באתר נבו (28.03.11)} התובע טען כי היתה הלנה חוזרת ונשנית של שכרו, ששולם דרך קבע ב- 15, 16 לחודש העוקב שלאחר ביצוע העבודה.

זאת, באמצעות המחאות שמועדן פרעונן היה ה- 10 לכל חודש עוקב שלאחר החודש שבמהלכו בוצעה העבודה.

עד הנתבעת, לא חלק על כך שתשלום שכרו של התובע נעשה באמצעות המחאות שמועד פרעונן חל ב- 10 לחודש העוקב שלאחר ביצוע העבודה, כאשר זאת, בניגוד לסעיפים 9 ו- 10 לחוק הגנת השכר, הקובעות את המועד בו מחוייב מעביד לשלם שכר לעובדו.

עוד הוסיף התובע, כי הוא התריע על הפרות הוראות חוק הגנת השכר שנמשכו לאורך כל תקופת עבודתו בפני מספר גורמים בנתבעת ובכלל זאת בפני קצין הביטחון, שהיה הממונה הישיר עליו וכן בפני העד שהעיד בפני בית-הדין, מר עוזי כהן.  

בית-הדין לא מצא מקום לפקפק בעדות התובע בעניין זה, לפיה הוא התריע שוב ושוב על הלנת שכרו כמו גם על אי-תשלום בגין עבודה בשעות נוספות על-פי הדין, אך ללא הועיל.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע כי שלאור העקרונות עליו עמד, על הנתבעת לשלם פיצויי הלנת שכר לתובע בסך של 500 ש"ח וזאת מעבר לתשלום הפרשי הצמדה וריבית.

5. האם הסכם העבודה שנחתם בין הנתבעת לתובעת עומד בתנאי סעיף 10 לחוק הגנת השכר מבחינת מתכונת תשלום שכרה של התובעת?

ב- ע"א (ת"א) 4696-08 {שירי סגל נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ, פורסם באתר נבו (13.06.10)} בית-הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה בקבעו כי הסכם העבודה שנחתם בין הנתבעת לתובעת קבע מתכונת של תשלום שכר המבוסס על ביצוע משימת טיסה, להבדיל משעות עבודה, אשר השתלם בעיקר לפי מפתח של שעות טיסה בפועל.

הצדדים נהגו על-פי הסכם זה משך למעלה מ- 9 שנים, כאשר לאחריו התובעת ניסתה לבטל את הסכמת הצדדים ולקבוע שיטה חדשה לתשלום השכר, אלא שלא הצביעה על כל מקור שבדין המצדיק הענות לבקשתה.

הנתבעת לעומת-זאת, הוכיחה כי תשלום השכר לדיילים במתכונת האמורה עומדת בדרישות חוק הגנת השכר.

בית-הדין ציין כי המחוקק הכיר באפשרות כי שכרו של עובד ישתלם שלא על בסיס יחידת זמן. גם הפסיקה הכירה בכך כי שכרו של עובד יכול שישתלם על בסיס אחר מיחידת זמן, כל עוד עונה שיטת התשלום על דרישות חוק שכר מינימום וחוק הגנת השכר {ע"ע 291/08 מייסון סעד נ' מועצה מקומית מג'אר, פורסם באתר נבו (08.11.09)}.

בית-הדין דחה את התביעה משהוכח כי אין פסול בשיטת תשלום השכר לדיילים, ובכללם התובעת המבוססת על תשלום בגין ביצוע משימת טיסה, ולא לפי שעות עבודה בפועל, ומשזנחה התובעת את התביעה לתשלום שעות נוספות דחה בית-הדין את התביעה באופן סופי.

6. מתי היתה הנתבעת אמורה לשלם את שכר העבודה של התובע כאשר משכורתו השתלמה על בסיס שעתי במשך כל החודש?

ב- תע"א (ת"א) 4806-08 {ניקולאי ינקלזון נ' יבטח בע"מ (בפירוק), פורסם באתר נבו (14.10.13)} נדונה השאלה מתי היתה הנתבעת אמורה לשלם את שכר העבודה של התובע כאשר משכורתו השתלמה על בסיס שעתי במשך כל החודש.

בית-הדין ציין כי סעיף 10 לחוק הגנת השכר קובע כי המועד לתשלום שכר העבודה לעובד שמשכורתו משתלמת על בסיס שעתי במשך כל החודש, יהיה בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק הגנת השכר.

סעיף 9 לחוק הגנת השכר קובע כי שכר העבודה ישולם "עם תום החודש בעדו הוא משתלם".   

התובע טען כי הנתבעת הלינה את שכרו כמעט מדי חודש בחודשו.

הנתבעת מנגד, טענה כי שכרו של התובע, כמו גם שכר יתר עובדיה, שולם להם במועד ולא יאוחר מהיום ה- 9 לכל חודש קלנדרי.

אשר-על-כן, בהתאם להוראות חוק הגנת השכר, היה על הנתבעת לשלם את שכר התובע בסוף כל חודש עבודה, כאשר השכר יחשב למולן אם שולם לאחר היום התשיעי בחודש העוקב.

בית-הדין קבע כי התובע הרים את נטל ההוכחה בדבר הלנת שכרו על יסוד העדויות והראיות שהוצגו בפניו, ומאחר והנתבעת לא הציגה כל ראיה לתשלום משכורות התובע במועד.

משהנתבעת לא הציגה כל תחשיב נגדי לתחשיב התובע, קיבל בית-הדין את הטבלה שערך התובע ובה נתונים באשר למשך האיחור בתשלום השכר ותחשיבי ההלנות החודשיות, ועל-כן, חייב את הנתבעת בתשלום סך של 23,837 ש"ח בגין פיצויי הלנת שכר.

7. האם שכרו של עובד יכול להשתלם על בסיס של יחידת זמן?

ב- תע"א (ת"א) 11827/07 {צביה גורן נ' ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ, פורסם באתר נבו (10.03.11)} צויין כי המחוקק הכיר באפשרות כי שכרו של עובד יכול להשתלם שלא על בסיס יחידת זמן, וזאת לפי סעיף 10 לחוק הגנת השכר, וכן תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

התובעת בתמצית טענותיה טענה כי היה צריך לבטל את הסכמת הצדדים ולקבוע שיטה חדשה לתשלום השכר.

הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה מאחר ומשך כל תקופת עבודתה, למעלה מ- 20 שנה, התובעת היתה מודעת לטיב העסקתה ולשיטת חישוב תשלום השכר ומעולם לא באה בכל דרישה או טענה בנושאים אלו, ובנסיבות אלה טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה בשל ויתור ו/או מניעות.

מעבר לכך, הכיר המחוקק בכך שלעבודתם של אנשי צוות אוויר, מאפיינים מיוחדים המבדילים אותם מרוב סוגי העובדים, ולפיכך הוחרגה קבוצת עובדים זו מתחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה.

סיכומו-של-דבר בית-הדין דחה את התביעה וקבע כי הוכח כי שיטת תשלום השכר לדיילים ובכללם התובעת, לפי מפתח של שעות טיסה, ולא לפי שעות עבודה בפועל עומדת בדרישות החוק והפסיקה.