1. הדין

סעיף 13 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"13. מועדים מיוחדים לתשלום שכר (תיקון התשכ"ד)

שר העבודה רשאי, באישור ועדת העבודה של הכנסת, לקבוע מועד לתשלום שכר עבודה שלא נקבע לו מועד בסעיפים 9 עד 12."

תקנות הגנת השכר (מועד מיוחד לתשלום שכר עבודה), התשמ"ח-1987 קובעות כדלקמן:

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 13 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "החוק"), ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

1. שכר עבודה על-פי  רישום המעביד

שכר עבודה שלא נקבע מועד לתשלומו בסעיפים 9 עד 12 לחוק, המשתלם על-פי  רישום שנעשה בידי המעביד או מטעמו, ישולם לא יאוחר מתום החודש שבו בוצעה העבודה (להלןף "חודש העבודה").

2. שכר עבודה על-פי  דיווח העובד

(א) שכר עבודה שלא נקבע מועד לתשלומו בסעיפים 9 עד 12 לחוק, המשתלם על-פי דיווח שהעובד מגיש למעבידו, והדיווח הוגש לא יאוחר מחמישה ימים מתום חודש העבודה - ישולם לא יאוחר מהיום השישי מתום חודש העבודה.

(ב) הוגש הדיווח האמור בתקנת-משנה (א) לאחר היום החמישי מתום חודש העבודה - ישולם שכר העבודה האמור בתקנת-משנה (א) בתום החודש שלאחר החודש שבו הוגש הדיווח.

3. מועד אחר

על-אף האמור בתקנות 1 ו- 2(א) ישולם שכר העבודה האמור בהן בתום החודש שלאחר חודש העבודה, אם נתקיים אחד מאלה:

(1) המעביד שילם לעובד, לא יאוחר מה- 27 בחודש העבודה, מקדמה על חשבון שכר עבודתו באותו חודש, בשיעור שלא יפחת משליש הסכום המוערך של שכר העבודה הכולל המגיע לעובד בעד אותו חודש לאחר הניכויים על-פי דין או על-פי  הסכם קיבוצי או צו הרחבה;

(2) המעביד נוהג לשלם לעובדיו את שכר העבודה האמור בתקנות 1 או 2(א) כשהוא מחושב על בסיס השכר המשתלם בחודש שלאחר חודש העבודה.

4. ביטול

תקנות הגנת השכר (מועד מיוחד לתשלום שכר עבודה), התשל"ז-1977 - בטלות."

2. כללי

ב- ע"ע 1194/01 {דרור עגיב נ' אינטרקלאב בע"מ, תק-אר 2004(1), 167 (2004)} קבע בית-הדין הארצי כי מהוראות סעיפים 9 ו - 10 לחוק הגנת השכר, אנו למדים, כי יחידת הזמן הארוכה ביותר שבה ניתן לעכב את שכרו של עובד היא חודש, וכי עובד ששכרו משולם לפי כמות התוצרת, אך הועבד במשך כל החודש, ישולם שכרו על-פי המועד לתשלום שכר חודשי הקבוע בסעיף 9 לחוק הגנת השכר.

בהקשר זה ציין בית-הדין הארצי, כי על-פי סעיף 13 לחוק הגנת השכר, שכר עבודה, שלא נקבע מועד לתשלומו על-פי סעיפים 9 עד 12 לחוק הגנת השכר ישולם בהתאם למועדים שנקבעו בתקנות הגנת השכר (מועד מיוחד לתשלום שכר עבודה), כאשר על-פי תקנות אלה שכר המשולם על-פי רישום המעביד ישולם גם הוא לא יאוחר מתום החודש שבו בוצעה העבודה.

עוד ציין בית-הדין הארצי, כי ההוראה בדבר המועד לתשלום שכר היא הוראה השייכת למשפט העבודה המגן, והיא מן ההוראות שהתנאה לגביהן אינה תופסת.

המשפט העברי ייחס חשיבות רבה למועד תשלום השכר, כפי שהובא במקורות: "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר" {ויקרא, יט, יג}. "ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו..." {דברים, כד, טו}.

סיכומו-של-דבר, מועד תשלום השכר הוא מעיקרי העיקרים של חוק הגנת השכר, כאשר המגמה היא שלא להותיר את העובד פרק זמן ארוך ללא שכר מן העת שהוא מבצע את עבודתו.

3. תוספת לשכר - איחור בתשלום

ב- ע"ע 200017/96 {שמואל בלומנטל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (29.05.00)} נדונה השאלה האם תשלום התוספת נעשה באיחור נוכח  הוראות חוק הגנת השכר.

בית-הדין קבע כי על-פי ההסדר הקיבוצי, שתנאיו הפכו לחלק מחוזה העבודה בין הצדדים, התשלום לא היה באיחור.

הוראות שבהסדר קיבוצי דינן כדין "תנאי מכללא" בחוזה העבודה האישי ועל-כן הן מחייבות את המערער, אולם הכלל הוא, כי הסדר קיבוצי אינו יכול לקבוע תנאים פחות טובים מאלה שנקבעו בחוק הגנת השכר, שכן זכות שהוקנתה לעובד, מכוח חוק הגנת השכר הבא להגן עליו, אינה ניתנת לויתור.

אשר-על-כן, אם המועד לתשלום התוספת על-פי חוק הגנת השכר הוא בראשון לחודש שלאחר החודש עבורו משולם התשלום, לא היה בכוחו של ההסדר הקיבוצי לקבוע תנאי גורע. מכאן, כי עלינו לבחון מהו המועד לתשלום התוספת על-פי הוראות חוק הגנת השכר.

בית-הדין הוסיף כי על המעסיק לשלם את השכר החודשי הרגיל בתום החודש בעדו הוא משתלם, כאשר לעומת-זאת, קיימים רכיבים מסויימים של שכר לגביהם נקבע מועד אחר לתשלומם, בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק הגנת השכר.

נשאלה השאלה האם התוספת שבערעור הנדון, ששולמה עבור עבודה בשבתות, הנחשבת כ"רכיבים משתנים", נחשבה לשכר עבודה המשתלם על בסיס תקופה ארוכה מחודש על-פי סעיף 9 לחוק הגנת השכר.

התשובה לשאלה הזו היתה שלילית, מאחר והתוספת באה כתמורה לעבודה בשבתות, כאשר  הבסיס לתשלום התוספת הוא יומי או חודשי ולא לתקופה הארוכה מחודש. 

שיעור התוספת תלוי בדיווח על ימי עבודה ושעות עבודה, כאשר הם יכולים להשתנות מפעם לפעם, אולם אין בכך כדי לשנות את הבסיס לתשלום.

יתרה-מזו, אפילו אם לא נקבע בחוק הגנת השכר מועד לתשלום התוספת יש ליישם את תקנה 1 לתקנות הגנת השכר {מועד מיוחד לתשלום שכר עבודה}, שהותקנה על-פי סעיף 13 לחוק הגנת השכר, וקובעת כי שכר עבודה על-פי רישום המעביד שלא נקבע מועד לתשלומו בסעיפים 9 או 12 לחוק הגנת השכר, המשתלם על-פי רישום שנעשה בידי המעביד או מטעמו, ישולם לא יאוחר מתום החודש שבו בוצעה העבודה.

רישום שעות עבודתו של המערער בשבתות נעשה על-ידי המעסיק, ועל-כן תקנה 1 לתקנות הגנת השכר (מועד מיוחד לתשלום שכר עבודה), קובעת את המועד לתשלומן בראשון לחודש לאחר ביצוע העבודה.

אשר-על-כן, תשלום התוספת נעשה באיחור והינו שכר שהולן על-פי חוק הגנת השכר, כלומר, שכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע.