1. הדין

סעיף 16 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"16. קיצבה ופיצויי הלנת קיצבה (תיקונים: התשמ"א, התשמ"ה, התשע"ד)

(א) בסעיף זה:

"קיצבת פרישה" - תשלומים תקופתיים המשתלמים לעובד מאת מעסיק או קופת גמל, לאחר פרישה מוחלטת או חלקית של העובד מעבודתו, שלא מחמת נכות או מחלה;

"קיצבת נכות" - תשלומים תקופתיים המשתלמים לעובד מאת מעסיק או קופת גמל, לאחר פרישה מוחלטת או חלקית של העובד מעבודתו, מחמת נכות או מחלה;

"קיצבת שאירים" - תשלומים תקופתיים המשתלמים מאת מעסיק או קופת גמל, לשאיר של עובד או לשאיר של מי שהיה עובד ופרש מעבודתו;

"קיצבה" - קיצבת פרישה, קיצבת נכות או קיצבת שאירים;

"קיצבה מולנת" - קיצבה שלא שולמה עד ליום הקובע.

(ב) קיצבה חדשית תשולם עם תום החודש שבעדו היא משתלמת, ואם היא משתלמת בעד תקופה אחרת - עם תום אותה תקופה.

(ג) לקיצבה מולנת יווסף פיצוי הלנת קיצבה והוא יחושב בדרך שמחשבים פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17, בשינויים המחוייבים.

(ג1) פיצוי הלנת קיצבה יהיה לכל דבר, פרט לעניין סעיף-קטן (ג), חלק מהקיצבה.

(ד) הוראות סעיפים 14, 17א ו- 18 יחולו, בשינויים המחוייבים, על קיצבה כאלו היתה שכר עבודה, ובכל מקום בסעיפים האמורים שבו מדובר במעסיק, יראו כאילו מדובר במי שחייב בתשלום הקיצבה.

(ה) הוראות סעיף 20(ד) יחולו אף על תשלום פיצויי הלנת קיצבה כאילו היה פיצוי הלנת פיצויי פיטורים."

2. תביעה לפיצויי הלנה מוגדלים מכוח סעיף 16 לחוק

ב- ק"ג (ת"א) 50084-07-11 {מרידור חנה נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, תק-עב 2015(3), 15521 (2015)} התביעה עסקה בהפרת הוראות ההסכמים הקיבוציים והפרת חובה חקוקה על-ידי מבטחים, אשר לפיה עתרה התובעת להורות לנתבעות לשלם לה, יחד ולחוד, פיצויים מוגדלים כתחליף לפיצויי הלנה לפי סעיף 16 לחוק הגנת השכר.

הנתבעות טענו כי התובעת פוטרה במסגרת הסכם פרישה במסלול של פנסיה מוקדמת לעובדי מדינה לשעבר והיתה זכאית לפנסיה מוקדמת בהתאם לתנאים המפורטים בסעיף 5 לנספח עובדי המדינה.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר והפנסיה ששולמה לתובעת נקבעה כדין על-ידי מבטחים על-פי התקנון האחיד ותקנות הקרן, כאשר התשלומים שהופרשו עבורה למבטחים, במהלך תקופות העסקתה בתעשיה האוירית, בתע"ש ובחברת רוזנברג, היוו בסיס לחישוב הקיצבה ולכך הוספה התוספת השקלית שנרכשה על-ידי תע"ש.

אשר-על-כן, קיצבת הזקנה ששולמה לתובעת על-ידי מבטחים תאמה את הוראות ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים ותקנון הקרן.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע כי לא היה מקום לחיוב מבטחים או תע"ש בתשלום כלשהו לתובעת.

3. האם במקרה הנדון יש לפסוק פיצויי הלנת קיצבה עקב עיכוב בפיצויי הגמלה?

ב- ק"ג (נצ') 4500-11-14 {לייה גולן נ' מדינת ישראל-מינהל הגמלאות, פורסם באתר נבו (25.01.15)} בית-המשפט פסק כי סעיף 16 לחוק הגנת השכר, קובע כי לקיצבת פרישה מולנת יתווסף פיצוי הלנת קיצבה, המחושב בדרך שמחשבים פיצוי שכר מולן, לפי השיעורים האמורים בסעיף 17 לחוק הגנת השכר.

בד-בבד, על-פי סעיף 18 לחוק הגנת השכר ניתנה לבית-הדין סמכות להפחית את פיצויי ההלנה או לבטלן אם נוכח כי הקיצבה לא שולמה במועד בשל טעות כנה או בגלל נסיבות שלמשלם הגימלה לא היתה שליטה עליהן או עקב חילוקי-דעות בדבר עצם החוב שהיה בהם ממש לדעת בית-הדין.

עוד הוסיף בית-הדין, כי אין לזקוף לחובתה של המשיבה את הזמן שחלף מאז פנתה למבטחים ועד לקבלת האישור ממנה, כאשר יחד-עם-זאת, יש לזקוף לחובתה של המשיבה את פרק הזמן שחלף מאז פרישתה של המערערת ועד לפנייה למבטחים.

כמו-כן, יש לזקוף לחובתה של המשיבה את אותו עיכוב שמעבר לסביר אשר נוצר בעקבות הטעות בחישוב המשכורת הקובעת {תוספת הניהול}, זאת למרות הטענה שמדובר במהלך שבא להיטיב עם המערערת.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין חייב את המשיבה לשלם למערערת פיצויי הלנה בסך של 500 ש"ח וזאת בשים-לב למכלול העובדות והמועדים ובשים-לב לעובדה כי העיכוב בתשלום הגמלה נבע בחלקו מטעויות שנפלו בעניינה של המערערת, שלא באשמתה, ומאחר והמשיבה יכלה לקצר את פרקי הזמן שנדרשו לה לצורך תיקון חלק מהטעויות כאמור, ולאחר שנבחנו מכלול השיקולים כפי שפורטו בפסיקה המצדיקים הפחתת פיצויי ההלנה, לרבות העובדה כי מדובר בכספי ציבור.