1. הדין

סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"26ב. נטל הוכחה (תיקונים: התשס"ח, התשע"ד)

(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; בסעיף זה:

"גמול שעות נוספות", "גמול עבודה במנוחה שבועית" - כמשמעותם בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951;

"פנקס שעות עבודה" - פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או פנקס לפי סעיף 31 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.

(ב) על-אף האמור בסעיף-קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף-קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות.

(ג) בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעסיק שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף 24, לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בניגוד להוראות סעיף 5, ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לו כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא-אם-כן הוכיח המעסיק אחרת."

2. נטל ההוכחה - הדעות השונות

ב- ע"ע (ארצי) 15546-05-11 {שמעון בוסקילה נ' נתיבי מעיין אביב בע"מ, פורסם באתר נבו (24.02.15)} ציין בית-הדין הארצי כי לפי סעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר, יש לפרש כמתייחס אל נטל השכנוע, כלומר אל חובתו של המעסיק לשכנע את בית-הדין כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת.

בנוגע לשעות הנוספות, משלא הוכחה מתכונת עבודה קבועה המערער לא הרים את הנטל באשר לתקופת העבודה טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, אך עם-זאת, באשר לתקופת העבודה שלאחר מועד התיקון, נטל ההוכחה הועבר לחברה, ומשזו לא הצליחה לסתור את טענות המערער בעניין זה, טענות אלו התקבלו.

עוד צויין, כי בהתאם לתיקון, מספר השעות המרבי שייפסק לא יעלה על 60 שעות חודשיות ולכן קבע בית-הדין הארצי כי על המשיבה לשלם למערער 60 שעות נוספות בחודש עבור התקופה שלאחר התיקון.

בקשר לשכר לחישוב הגמול עבור עבודה בשעות הנוספות, רכיבי הבונוס, הנסיעות, ההבראה ותמורת החופשה המופיעים בתלושי השכר היו פיקטיביים, ולכן באו בגדר השכר הרגיל אותו יש לכלול בחישוב הגמול.

כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם סברה כי לעניין השעות הנוספות על העובד להציג ולו ראשית ראיה לכך שעבד בשעות נוספות, כאשר הוא אינו צריך להוכיח את כמותן {ולפחות לא את 60 השעות החודשיות הראשונות הנתבעות}, לפי סעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר, אך עליו להציג דבר מה המחזק את טענתו בכתב התביעה כי עבד שעות שכאלה, על-מנת להעביר את נטל הראיה אל המעסיק, שאם לא כן, די בכל טענה גרידא של עובד כי עבד שעות נוספות על-מנת לחייב בתשלום מלא בגינן וזאת אף אם גרסת העובד כי עבד במשרה מלאה לא תתקבל כמהימנה.

כב' השופט איטח חלק על קביעת כב' השופטת אנגלברג-שהם לפיה כל שעשה תיקון 24, במסגרת סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, מקום בו המעסיק לא הציג את רישומי הנוכחות, הוא להעביר את נטל הבאת הראיות ולא את נטל השכנוע, כלומר שעל העובד להוכיח את תביעתו.

לדעת כב' השופט איטח, יש לפרש ככלל את המונח "חובת ההוכחה", ודאי זה הקבוע בסעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר, כמתייחס אל נטל השכנוע, כלומר אל חובתו של המעסיק לשכנע את בית-הדין כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת.

לא שיכנע המעסיק את בית-הדין בעניין זה, תידחה טענתו ותתקבל טענת העובד כי עבד באותן שעות שנויות במחלוקת, וזאת כאשר מקום בו המעביד לא מציג את רישומי הנוכחות, עליו הנטל לשכנע את בית-הדין כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת.

מבלי לקבוע מסמרות, יש יסוד לעמדה כי לכל הפחות, וגם לכל היותר, נדרש מהעובד להציג בעדות את גרסתו בדבר עבודה בשעות השנויות במחלוקת.

כב' השופט (בדימוס) ע' רבינוביץ, הסכים לעמדת כב' השופט איטח בציינו כי חובת ההוכחה המוטלת על תובע גמול שעות נוספות היא מינימלית, ודי בתצהיר התומך בתביעה, או לגבי מי שאינו מיוצג, די בכתב תביעה בו ייכתב מהן שעות העבודה הנתבעות על ידו, כדי להעביר את  נטל השכנוע למעסיק.

המילים "חובת ההוכחה" בסעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר צריכות להתפרש כנטל השכנוע, וזאת כאשר למעסיק יש מנגנון המאפשר לו לסתור כל טענה של העובד לגבי מספר השעות הנוספות, שהוא פנקס שעות עבודה, אם ישתמש כראוי במנגנון זה, כך שהיפוך נטל השכנוע אינו כרוך בנטל כבד על המעסיק.

המנגנון המפורט הזה נותן בידי המעסיק כלים מעולים לסתור טענות בדויות ככל שישנן, של העובד לגבי מספר שעות עבודה אותן עבד, כך שהיפוך נטל השכנוע אינו כרוך בנטל כבד לגבי המעסיק, ובלבד שהמעסיק יישם מנגנון זה כראוי.

העובד אינו צריך לייגע את עצמו בחיפוש אחר ראיות להוכחת מספר שעות העבודה, בה בשעה שמידע זה מצוי או צריך להיות מצוי על-פי החוק בידי המעסיק.

3. האם יש לחייב את הנתבעת בתשלום גמול שעות נוספות על-פי סעיף 26ב לחוק הגנת השכר מאחר ולא צירפה דו"חות נוכחות או את מלוא תלושי השכר לתקופת עבודתו של התובע?

ב- ס"ע (ב"ש) 34840-02-14 {MUSA RASID נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ, פורסם באתר נבו (28.07.15)} נדונה הסוגיה האם יש לחייב את הנתבעת בתשלום גמול שעות נוספות על-פי סעיף 26ב לחוק הגנת השכר מאחר ולא צירפה דו"חות נוכחות או את מלוא תלושי השכר לתקופת עבודתו של התובע.

התובע טען כי הנתבעות לא הקפידו על תשלום מלוא גמול עבודתו בשעות נוספות, וזאת כאשר הנתבעות לא נתנו בידי התובע דו"חות הנוכחות ומלוא תלושי השכר לתקופת עבודתו, ובנסיבות אלו העמיד התובע תביעתו ברכיב זה בערך 15 שעות שבועיות, בהתאם להוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר, בסך של 8,926 ש"ח.

הנתבעות טענו, כי לתובע שולם גמול מלא עבור עבודה בשעות נוספות, כל זמן שנתגבשה זכאותו לכך.

עוד הוסיפה הנתבעת, כי מידי חודש בחודשו מסרה הנתבעת 1 לידי התובע במסירה אישית תלוש שכר כדין, והנתבעת טענה כי אין כל חובה שבדין למסור את דו"חות הנוכחות לידי העובד, והתובע מעולם לא ביקש מהנתבעת 1 למוסרם לידיו.

בית-הדין קבע כי משהנתבעת לא צירפה את דו"חות הנוכחות בגין כל תקופת עבודתו של התובע, אלא רק 8 דו"חות בלבד, מצא לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום גמול שעות נוספות על-פי סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, בשיעור של 15 שעות נוספות שבועיות, בגין החודשים 02/09 עד 03/10, {14 חודשים * 60 שעות חודשיות *26.25 ש"ח = 22,050 ש"ח}, כאשר מסכום זה קבע בית-הדין כי יש לקזז את התשלומים ששילמה הנתבעת בגין גמול שעות נוספות בתקופה הנדונה, בסכום כולל של 4,291 ש"ח.            

סיכומו-של-דבר, פסק בית-הדין כי על הנתבעות לשלם לתובע סך של 17,759 ש"ח, אך משהעמיד התובע תביעתו ברכיב זה על-סך של 8,926 ש"ח, זהו הסכום שנפסק לתובע בגין גמול שעות נוספות.

4. האם המעסיקה עמדה בנטל להראות כי העובד לא ביצע עבודה בשעות העבודה המזכות אותו בגמול בגין עבודה בשעות נוספות?

ב- ס"ע (חי') 40075-03-14 {עידן אלקובי נ' טוקותה בע"מ, פורסם באתר נבו (05.04.15)} נדונה הסוגיה האם המעסיקה עמדה בנטל להראות כי העובד לא ביצע עבודה בשעות העבודה המזכות אותו בגמול בגין עבודה בשעות נוספות.

התובע טען כי הועסק מדי חודש בשעות שבת ובשעות נוספות מבלי לקבל עבורן שכר מתאים.

התובע עתר לביצוע תשלום בגין עבודה בשעות נוספות בחודשים 08/12, 04 -07/13 בסכומים שונים, ועתר כי המעסיקה תחוייב בתשלום לפי ממוצע של 500 ש"ח בגין 7 החודשים הנותרים לגביהם אין בידו דו"חות נוכחות.

התביעה ברכיב זה הועמדה על-סך 7,047 ש"ח.      

בתחשיב הנספח לכתב התביעה צירף העובד תחשיב חודשי של הזכאות ברכיב זה, שבו בוצע תחשיב חודשי ללא פירוט יומי לגבי החודשים לגביהם היו בידי התובע דו"חות נוכחות, כאשר לגבי יתר החודשים אמד התובע את תביעתו בסך 500ש"ח לכל אחד מהחודשים, לפי התחשיב שצורף לתצהיר עמדה התביעה ברכיב זה על-סך 8,029.41 ש"ח.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי כאשר העובד ביצע עבודה בשעות נוספות הוא קיבל על כך תשלום הולם ובשיעורים של 125% ו- 150% מהשכר.            

על טענה כללית זו חזר מנהל הנתבעת בתצהיר מטעמו והוסיף כי הטענה לתחשיב ממוצע מוכחשת, וכי אין מקום לחייב את המעסיקה בהתאם לתחשיב שצורף לתצהיר אשר הסכום המצויין בו גבוה מהסכום שצויין בכתב התביעה.

בית-הדין קבע כי בהיעדר דו"חות נוכחות בהם מפורטים שעות העבודה, יש להחיל את הכלל בדבר העברת נטל הראיה באשר לשעות העבודה השנויות במחלוקת אל המעסיק בהתייחס לאותם חודשים שלגביהם לא הוצג דו"ח נוכחות וזאת על-פי סעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר.

בית-הדין הבהיר כי לגבי חודשים אלה, יש לקבוע כי המעסיקה לא עמדה בנטל להראות כי העובד לא ביצע עבודה בשעות העבודה המזכות אותו בגמול בגין עבודה בשעות נוספות לפי 500 ש"ח שנתבעו בגין כל אחד מחודשים אלה.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי יש לקבל את התביעה ברכיב השעות הנוספות ובמלואה, בהתאם לסכום שצויין בכתב התביעה ובסך 7,047 ש"ח.

5. האם הנתבעים הציגו בכתב הגנתם או לתצהירים מטעמם את רישומי שעות עבודתו של התובע 2, כפי שהיו מחוייבים לנהל בהתאם לחוק הגנת השכר?

ב- סע"ש (חי') 25477-06-13 {משה טרונך נ' שי כהן, פורסם באתר נבו (27.07.15)} נדונה הסוגיה האם הנתבעים הציגו בכתב הגנתם או לתצהירים מטעמם את רישומי שעות עבודתו של התובע 2, כפי שהיו מחוייבים לנהל בהתאם לחוק הגנת השכר.

בכתב התביעה טען התובע 2, כי על הנתבעים לשלם לו סך של 1,119 ש"ח, כגמול עבור עבודה בשעות נוספות.

התחשיב התייחס לחודשים מסויימים בשנת 2011 ובשנת 2012, באשר לתחשיב שווי שעות נוספות. 

הנתבעים טענו, כי התובע 2 קיבל את מלוא התשלום המגיע לו עבור שעות נוספות בהתאם לחוק הגנת השכר ובסיכומיהם טענו כי התובע 2 לא הציג מסמך המוכיח עבודה בשעות נוספות.

בהתאם לפסיקה נטל השכנוע כי העובד לא עבד בשעות הנטענות על ידו, מוטל על כתפי המעסיק {ע"ע 15546-05-11 שמעון בוסקילה נ' נתיבי מעיין אביב, פורסם באתר נבו (24.02.15)}.           

בעניין הנדון, הנתבעים לא צירפו לכתב ההגנה או לתצהירים מטעמם את רישומי שעות עבודתו של התובע 2, כפי שהנתבעת היתה מחוייבת לנהל רישום בהתאם לחוק הגנת השכר.

כל שצורף לתצהירו של הנתבע 1 הוא דוגמה באשר לשכרו של התובע 2 בגין חודש 10/12.            

אין די בדוגמה זו על-מנת להעביר את הנטל לעובד, ומעבר לטיעון כללי וסתמי, לא הגישו הנתבעים תחשיב נגדי לתחשיבו של התובע 2 שצורף לכתב התביעה.            

יתר-על-כן, והחשוב מכל הינו שתחשיבי התובע 2 בכל הקשור למספר השעות הנוספות באותם חודשים בהם תבע הפרש, מבוססים למעשה על מספר השעות הנוספות בתעריף של 125% ומספר השעות הנוספות בתעריף של 150%, כפי שהם מופיעים בתלושים שהוצאו על-ידי הנתבעת בעצמה, כך שבנסיבות אלה קבע בית-הדין כי הנטל מוטל על הנתבעת להוכיח, כי נפלה טעות ברישומיה היא באשר למספר השעות.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע כי בנסיבות משהנתבעים לא הציגו תחשיב נגדי ממנו יעלה כי שווי שעה רגילה באותם חודשים שפורטו בנספח 4 שונה מהאמור בנספח או כי נפלה טעות אחרת בתחשיב שבנספח, הרי על הנתבעת לשלם לתובע 2 סך 1,109 ש"ח .