סעיף 6ב לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 קובע כדלקמן:

"6ב. מודעה (תיקונים: התשס"ב, התשע"ד)

(א) מעסיק יציג במקום העבודה, במקום בולט לעין, מודעה כפי שקבע השר לפי סעיף-קטן (ב), ובה מפורטים עיקרי זכויות העובד לפי חוק זה.

(ב) השר יקבע, לאחר התייעצות עם ארגון עובדים שעם חבריו נמנים רוב העובדים המאורגנים במדינה ועם ארגוני מעבידים שהם, לדעת השר, יציגים ונוגעים בדבר, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, את נוסח המודעה ובה גובה שכר המינימום כתוקפו מעת לעת וכן המען ומספר הטלפון של האגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד העבודה והרווחה.

(ג) בנוסף להוראות סעיף-קטן (ב) השר רשאי, בדרך האמורה באותו סעיף-קטן לקבוע:

(1) את השפות שבהן תוצג המודעה, לגבי כלל המעסיקים או סוגים מהם;

(2) דרכים חלופיות או נוספות להצגת המודעה לגבי סוגי מעסיקים;

(3) סוגי מעסיקים אשר יהיו פטורים מחובת הצגת המודעה.

(ד) מעסיק שאינו מקיים את חובתו לפי סעיפים-קטנים (א), (ג)(1) או (2), ואיננו פטור לפי סעיף-קטן (ג)(3), דינו - הקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, וקנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל שבוע שבו נמשכת העבירה מיום שמפקח עבודה הודיע למעסיק בכתב כי הוא אינו מקיים את חובתו לפי סעיף זה; עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה."

תקנות שכר מינימום (מודעה בדבר עיקרי זכויות העובד לפי החוק), התשס"ה-2005 קובעות:

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 6ב לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (להלן: "החוק"), לאחר התייעצות עם ארגון העובדים שעם חבריו נמנים רוב העובדים המאורגנים במדינה ועם ארגוני מעבידים שהם, לדעתי, יציגים ונוגעים בדבר, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

 

1. המודעה

מודעה כאמור בסעיף 6ב לחוק (להלן: "המודעה"), תיערך לפי הנוסח שבתוספת ואולם המעביד יעדכן את סכומי שכר המינימום שבמודעה בהתאם לעדכונם לפי החוק מזמן לזמן ולא יאוחר משבעה ימים ממועד העדכון כאמור.

 

2. הצגה המודעה בדרך נוספת

מעביד שעיקר עבודתם של עובדיו, כולם או חלקם, היא מחוץ לחצריו, ימסור את המודעה לידי עובדים אלה במועד הראשון לתשלום שכרם שחל לאחר תחילת עבודתם אצלו, וכן במועד הראשון לתשלום שכרם שחל לאחר עדכון סכומי שכר המינימום לפי החוק, וזאת נוסף על הצגת המודעה בדרך הקבועה בסעיף 6ב(א) לחוק.

 

3. הצגת המודעה בדרך חלופית

מעביד המעסיק פחות מ- 6 עובדים במקום העבודה רשאי להציג את המודעה באמצעות מסירתה לידי עובדיו במועד הראשון לתשלום שכרם שחל לאחר תחילת עבודתם אצלו, וכן במועד הראשון לתשלום שכרם שחל לאחר עדכון סכומי שכר המינימום לפי החוק, במקום הצגתה בדרך הקבועה בסעיף 6ב(א) לחוק.

 

4. פטור מהצגת מודעה

מעביד המעסיק את עובדיו שלא לצורכי עסק, משלח יד או שירות ציבורי, פטור מחובת הצגת המודעה.

 

5. תחילה

תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פרסומן.

 

6. הוראת מעבר

לעניין עובדים שעבדו אצל מעביד ערב תחילתן של תקנות אלה, בכל מקום בתקנות אלה יראו כאילו במקום "תחילת עבודתם אצלו" נאמר "תחילת תקנות אלה".

הערה: התוספת לא הוכנסה למהדורה זו.

תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - שכר מינימום), התשס"ג-2003 קובעות:

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 1 ו- 2 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 (להלן: "חוק העבירות המנהליות"), בהסכמת שר התעשיה המסחר והתעסוקה ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

 

"1. עבירות מינהליות

עבירה על סעיפים 6ב, 14, 14א ו- 15ג(ב) לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (להלן: "החוק"), היא עבירה מינהלית.

 

2. קנס מינהלי קצוב

לעבירה מינהלית כאמור בתקנה 1 יהיה קנס מינהלי קצוב כמפורט להלן:

 

בשקלים חדשים

(1) בעבירה מינהלית על סעיף 6ב לחוק - 300

(2) בעבירה מינהלית על סעיף 14 לחוק:

(א) לעניין עובד ששכרו משתלם על בסיס חודשי ואשר הועסק במשך 12 ימים לפחות - 5,000 לכל חודש שבו הועסק העובד;

(ב) לעניין עובד ששכרו משתלם על בסיס חודשי, שהועסק במשך פחות מ- 12 ימים, או ששכרו משתלם שלא על בסיס חודשי - 200 לכל יום שבו הועסק העובד.

(3) בעבירה מינהלית על סעיף 14א לחוק - מחצית הקנס הקבוע בפסקה (2)(א) או (ב), לפי העניין;

(4) בעבירה מינהלית על סעיף 15ג(ב) לחוק - 5,000.

 

3. עבירה מינהלית נמשכת

הקנס המינהלי לעבירה מינהלית נמשכת יהיה קנס בשיעור החלק העשרים של הקנס הקבוע בתקנה 2, לפי העניין, לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר המועד שנקבע בהתראה כאמור בסעיף 8(ב1) לחוק העבירות המינהליות.

 

4. עבירה מינהלית חוזרת

הקנס המינהלי לעבירה מינהלית חוזרת כמשמעותה בסעיף 2(ג) לחוק העבירות המינהליות, יהיה כפל הקנס האמור בתקנה 2, לפי העניין.

 

5. ביטול

תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - אי-תשלום שכר מינימום), התשנ"ב-1992 - בטלות.

 

6. תחילה

תחילתן של תקנות אלה, למעט לעניין סעיף 6ב לחוק, 30 ימים מיום פרסומן, ולעניין סעיף 6ב לחוק - 6 חודשים מיום פרסומן."

ב- ת"פ (ב"ש) 1381/09 {מדינת ישראל נ' א.ש.ע.מ. יזמות ועסקים בע"מ, תק-עב 2014(3), 16515 (01.09.14)} נקבע כי הוראות סעיף 6ב לחוק שכר מינימום קובעות כי מעסיק יציג במקום העבודה, במקום בולט לעין, מודעה כפי שקבע השר לפי סעיף-קטן (ב), ובה מפורטים עיקרי זכויות העובד לפי חוק זה.

בנוסף, מעסיק שאינו מקיים את חובתו לפי סעיפים-קטנים (א), (ג)(1) או (2), ואיננו פטור לפי סעיף-קטן (ג)(3), דינו הוא הקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, וקנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל שבוע שבו נמשכת העבירה מיום שמפקח עבודה הודיע למעסיק בכתב כי הוא אינו מקיים את חובתו לפי סעיף זה, כאשר  עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.

המאשימה טענה כי הנאשמת לא הציגה במקום בולט במקום העבודה מודעה שבה מפורטים עיקרי זכויות העובדים וזאת על-פי חוק שכר מינימום.

הנאשמת טענה בעניין זה כי טענות המאשימה נסמכות על דו"ח האירוע שנערך כשעה לאחר צאת המפקח מהמסעדה, בהסתמך על תשובות שמסר אחד ממנהלי המשמרת שאינו מוסמך לייצג את הנאשמת ואינו בקיא ברזי החוק, מבלי שאיש אישר את אמינות הדיווח ואין ליתן לו כל משקל. מכאן שהעובדות נשוא אישום זה, לא הוכחו.

מעדותו של המפקח עולה כי בהגיעו למסעדה הזדהה בפני האחראי וביקש לראות את המודעה המפרטת את זכויות העובד והתשובה שקיבל היא כי לא קיימת מודעה במקום.

הנאשמת טענה בסיכומיה כי אין להתבסס על עדותו של המפקח היות והוא נסמך על תשובות לכאורה של עובד שאינו בקי ברזי החוק ולא היה מוסמך להשיב בשם הנאשמת.

הנאשמת לא הציגה כל ראיה פוזיטיבית שיש בה כדי להעיד על קיומה של מודעה כנדרש. כאשר הימנעות מהבאת ראיה היא-היא הלבנה הנוספת הנדרשת לבניין היסוד העובדתי הנדרש להוכחת העבירה והיעדרה מחזקת את גרסת המאשימה שלפיה לא היתה במסעדה כל מודעה על-תנאי העבודה.

הנטל להוכיח קיומו של פנקס עבודה מוטל על המעביד ואכן הנאשמת עמדה בנטל זה ביחס ל- 11 נערים, אולם הנאשמת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ביחס לחלק מהנערים.

יתרה-מזו, תעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם המאשימה הוגשה בהסכמת הנאשמת וזו אף לא ביקשה לחקור את עורכת התעודה, מכאן שאין עוררין על תוכן תעודת עובד הציבור ולאור האמור, עמדה המאשימה בנטל להוכיח את היסוד העובדתי של אישום זה.

הנאשמת טענה כי הרישום נערך על-ידי הנערים באופן ידני ולא שיקף את שעות העבודה בפועל, בשים-לב כי הנערים רשמו את שעת היציאה ממקום העבודה ולא את שעת סיום העבודה וזאת בעת שהיו נשארים במקום למפגשים חברתיים.

עוד הוסיפה הנאשמת כי מתוך מאות שעות עבודה של נערים התברר כי רק בשני מקרים לכאורה חרגה הנאשמת מהאמור בדין ואין בכך כדי לבסס הרשעה ולכל היותר יש להתייחס לכך כזוטי דברים.

בית-הדין מצא כי הנאשמת אכן העסיקה 2 נערים בשעות החורגות מהמותר על-פי דין וקבע כי המאשימה הוכיחה את היסוד העובדתי של עבירה על הוראות סעיף 20 לחוק עבודת הנוער.

בית-הדין ציין גם כי על-פי סעיף 14 לחוק שכר מינימום, אי-תשלום שכר מינימום לעובד, היא עבירה מסוג אחריות קפידה, שאין בצידה צורך להוכיח קיומו של היסוד הנפשי, וכך גם מורות הוראות סעיף 4 לחוק הודעה לעובד והוראות סעיף 33ו לחוק עבודת הנוער ביחס לעבירות נשוא כתב האישום.

סעיף 22 לחוק העונשין קובע כי אדם נושא באחריות קפידה בשל עבירה, אם נקבע בחיקוק שהעבירה אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות; ואולם, אין בהוראות סעיף-קטן זה כדי לבטל את האחריות בשל עבירות שחוקקו טרם כניסתו לתוקף של חוק זה ונקבע בדין שאינן טעונות הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות. לעניין סעיף-קטן זה, "בדין" לרבות בהלכה פסוקה.

עוד קובע סעיף 22 לחוק העונשין, כי לא יישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה, והטוען טענה זו כאמור, עליו הראיה.

בית-הדין הרשיע את הנאשמת בביצוע כל העבירות המפורטות בכתב האישום והכוללות עבירות על סעיפים 21ב(1), סעיפים 28 ו- 33ג(א)(5), וסעיפים 20(א) ו- 33א(2) לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן: "חוק עבודת נוער") בשל העסקה ביום מנוחה שבועית, העסקה מעבר ל- 8 שעות והעסקת נערים ללא פנקס עבודה;

בנוסף הרשיע בית-הדין את הנאשמת בעבירה על סעיף 1 לחוק הודעה לעובד בשל אי-מסירת הודעה לעובדים בדבר תנאי עבודתם ועבירה על סעיף 6ב(א) ו- 6ב(ד) לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 בשל אי-הצגת מודעה על-פי החוק.

ב- הע"ז (ת"א) 2947-09 {מדינת ישראל - משרד התמת המחלקה המשפטית - עוז נ' עמיר פנחס, תק-עב 2013(3), 19 (09.07.13)} המאשימה טענה כי הנאשם לא שילם לעובדים שכר מינימום כדין, שזו מהווה עבירה בניגוד להוראות סעיף 2(א) לחוק שכר מינימום.

הנאשם טען, כי סעיף 2(א) לחוק שכר מינימום אינו מהווה עבירה פלילית ואינה מהווה עבירה מנהלית לפי תקנות העבירות המנהליות.

תקנה 1 לתקנות העבירות המינהליות דלעיל קובעת כי עבירה על סעיפים 6ב, 14, 14א ו- 15ג(ב) לחוק שכר מינימום, היא עבירה מינהלית.

אי-תשלום שכר מינימום בניגוד להוראת סעיף 2(א) לחוק שכר מינימום אינו עבירה מנהלית וזאת נוכח העובדה, שהוראת סעיף 2(א) לחוק שכר מינימום אינה מנויה בין סעיפי החוק שנקבעו כ"עבירה מינהלית" בתקנה 1 לתקנות העבירות המינהליות.

במשפט הפלילי נטל השכנוע מוטל על כתפי התביעה והיא זו הנושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת חובה זו, אלא-אם-כן יש בכל חומר הראיות, זה מטעמה וזה מטעם הנאשם כדי להוכיח כל יסודות העבירה נשוא האישום במידה של למעלה מספק סביר.

די בכך שהנאשם יעורר ספק סביר בגרסת המאשימה על-מנת שיזוכה מכל האשמה.

הנאשם הכחיש בעדותו את טענת המאשימה כי לא שילם לעובדים שכר מינימום כדין וזאת כאשר התייחס בעדותו למספר השעות שהמאשימה טוענת שהעובדים הועסקו מדי חודש והכחיש את הרשום בה כאשר ציין הנאשם והבהיר כי העובדים קיבלו שכר בהתאם לתלושי שכר ולרישומי שעות מטעמו.

עוד הוסיף הנאשם כי שילם לעובדים שכר מינימום וגמול שעות נוספות כדין וכי מסר את דיווחי השעות למאשימה בעת עריכת הביקורת.

בית-הדין קבע כי אין מספיק ראיות בגרסת המאשימה כדי לבסס הרשעה של הנאשם בהליך פלילי.

הן הראיות שהוצגו בפני בית-הדין והן העדויות שהובאו מטעם המאשימה היו דלות וחסרות, וניכר היה מעדותם של עדי המאשימה, כי הם אינם זוכרים דבר מהאירוע.

הנאשם העלה ספק סביר בגרסתה של המאשימה בדבר אי-תשלום שכר מינימום על-פי דין ועל-סמך זה בית-הדין החליט לזכות את הנאשם מעבירה על חוק שכר מינימום.

בית-הדין קבע כי כי המאשימה לא הצליחה להוכיח, במידה של למעלה מספק סביר את יסודות העבירה ועל-כן יש לזכות את הנאשם בכל העבירות.