1. הדין
סעיף 7ב לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 קובע כדלקמן:
"7ב. חזקות (תיקונים: התשס"ב, התשס"ח, התשע"ד)
בדיון באישום או בתובענה לפי חוק זה נגד מעסיק, חזקה היא כי בכל אחד מאלה לא שילם המעסיק שכר מינימום, אלא-אם-כן הוכיח אחרת:
(1) הנאשם או הנתבע לא הציג רישום נוכחות המתייחס לעובד, אם הוא מחוייב ברישום הנוכחות של אותו עובד לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, משנדרש לכך בידי העובד, מפקח עבודה, או בית-משפט;
(2) הנאשם או הנתבע לא נתן לעובד פירוט שכר כאמור בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, או לא הציג פנקס שכר כאמור בסעיף 24 לאותו חוק, אם הוא מחוייב במסירת פירוט שכר ובניהול פנקס שכר לפי אותו חוק, משנדרש לכך בידי העובד, מפקח עבודה או בית-משפט;
(3) הנאשם או הנתבע לא ציין בפירוט השכר שנתן לעובד או בפנקס השכר שניהל לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, את ערך השכר המשתלם לעובד בעד שעת עבודה; החזקה לפי פסקה זו תחול רק בהתקיים שניים אלה:
(א) המעסיק מחוייב במתן פירוט שכר או בניהול פנקס שכר לפי חוק הגנת השכר.
(ב) על העובד חל חוק שעות עבודה ומנוחה, למעט כאשר העובד מקבל שכר כולל לפי הסכם קיבוצי שאושר בהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר."
2. העברת חובת הראיה על המעסיק
טענת המעסיק, כי שילם לעובד שכר ותשלומים אחרים שהגיעו לו בקשר לעבודתו או לסיום עבודתו היא במהותה טענת "פרעתי" והנטל להוכיח אותה מוטל על המעסיק {דב"ע (ארצי) נד/188 חליל אחסן מוחסן נ' מרכז מוסדות זוועהיל, פורסם באתר נבו (27.10.92); דב"ע (ארצי) נד/3-19 פרחי השרון סדרס חיים בע"מ נ' יוסף גאנם ואח', פורסם באתר נבו (19.12.94); בר"ע (ארצי) 20311-05-10 אופוס שירותי כ"א בע"מ נ' חנה מהדרי, פורסם באתר נבו (17.10.10); ע"ע (ארצי) גד גולן (יואב ברמץ) נ' נגריית שירן בע"מ, פורסם באתר נבו (18.03.13)}.
ככל שמדובר בהוכחת תשלום שכר, על המעסיק להציג הוכחה לביצוע התשלום בפועל, דוגמת מסמך המעיד על העברה בנקאית, המחאה שנמסרה לעובד, אישור חתום על-ידי העובד, וכיוצא באלה {סע"ש (יר') 62231-11-14 עלקם רואן נ' מרכז רפואי אלסאהרה, תק-עב 2018(2), 12614 (2018)}.
ב- ע"ע 35727-11-12 {ביטחון לאומי 1992 ע.נ בע"מ נ' פודולסקי אלכסנדר, תק-אר 2015(1), 393 (25.01.15)} בית-הדין הארצי חזר על הלכת ימית שלהלן, לפיה אין עוד צורך בהוכחת מתכונת עבודה קבועה בשעות נוספות, החוזרת ונשנית, על-מנת להעביר את הנטל להוכחת היקף ההעסקה המדוייק בשעות נוספות וניתן להסתפק לשם כך בהצגת ״דבר מה ראייתי״ מצד העובד המצביע על מתכונת עבודה כללית שכללה העסקה בשעות נוספות כתנאי להעברת הנטל אל המעסיק.
הערעור נסב אודות שתי סוגיות, כאשר הראשונה היתה עצם חיוב המערערת בהוצאות והיקפו, על רקע העובדה שהמשיב היה מיוצג על-פי הסדר סיוע ״פרו בונו״, והשניה היתה חיוב המערערת בתשלום בגין עבודת המשיב במשמרות לילה והיקפו.
בהקשר זה נדון אופן יישום ההלכה בדבר העברת הנטל להוכחת זכויות הקשורות בשעות ההעסקה בשל אי-הצגת רישומים שעריכתם מתחייבת על-פי הדין.
בית-הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור ופסק כי באשר לערעור בנושא הגמול בעבור עבודה במשמרות לילה, הלכת ימית, ותיקון 24 לחוק הגנת שכר שבא לאחריו, שינו את הכלל הראייתי שהיה נהוג בעבר לפיו הותנתה העברתו של הנטל להוכחת היקף ההעסקה בשעות נוספות, בהוכחה של מתכונת עבודה קבועה או דפוס עבודה קבוע חוזר ונשנה, חודשי, שבועי או יומי, של שעות עבודה או עבודה בשעות נוספות על-ידי העובד.
לפי הלכת ימית אין עוד צורך בהוכחת מתכונת עבודה קבועה בשעות נוספות החוזרת ונשנית על-מנת להעביר את הנטל להוכחת היקף ההעסקה המדוייק בשעות נוספות וניתן להסתפק לשם כך אף בהצגת ״דבר מה ראייתי״ מצד העובד המצביע על מתכונת עבודה כללית שכללה העסקה בשעות נוספות כתנאי להעברת הנטל אל המעסיק.
כמו-כן נקבע כי במקרים של חסר ראייתי ניתן לערוך את חישוב התמורה המגיעה בעבור עבודה בשעות נוספות על דרך האומדנה.
משבית-הדין קיבל את עדות המשיב כי הוא עבד במתכונת עבודה כללית שכללה גם משמרות לילה, וכי לא קיבל תמורה בגין שעות אלה ומשהמערערת לא הציגה רישומים לסתור המלמדים על שעות העבודה של המשיב, הוחלט כי על המערערת לשלם עבור עבודה במשמרות לילה, על בסיס ההיקף לו טען המשיב ובהתאם להלכת ימית.
3. האם ניהלה המעסיקה פנקס שכר ומסרה לעובדת תלוש שכר?
ב- בר"ע (ארצי) 2505-05-14 {זיטה גנץ נ' INA ISCHIMJI, פורסם באתר נבו (04.11.14)} נדונה השאלה האם ניהלה המעסיקה פנקס שכר ומסרה לעובדת תלוש שכר.
המבקשת טענה כי שולם למשיבה מדי חודש בחודשו שכר העולה על שכר המינימום, שכן המבקשת השלימה את השכר ששילמה חברת הסיעוד לסכומים העולים על שכר המינימום, ועל-כן, הצדדים חלוקים בשאלה מה היו סכומי ההשלמה ששולמו למשיבה.
המשיבה טענה מנגד כי בכל תקופת עבודתה, המבקשת השלימה לה את ההפרש שבין השכר שקיבלה מחברת הסיעוד לבין סכום של 3,300ש"ח, כאשר סכום זה של 3,300ש"ח, נמוך משכר המינימום, כפי שהתעדכן מעת לעת, ולפיכך ביקשה התובעת השלמה לשכר המינימום לאחר ניכוי הוצאות מותרות למגורים, הוצאות נלוות וביטוח רפואי.
בית-הדין הארצי דחה את התביעה וקבע כי בית-הדין האזורי ביסס את קביעתו על הוראת סעיף 24 לחוק הגנת השכר, המחייבת "מעסיק" לנהל "פנקס שכר" ולמסור לעובד "תלוש שכר", וכן על החזקה הקבועה בסעיף 7ב לחוק שכר המינימום, אלא שהוראות אלה אינן רלוונטיות למעבידים מסוגה של הנתבעת.
סעיף 7ב לחוק שכר מינימום מתייחס למעסיק שחלות עליו איזו מהחובות הרישומיות הבאות: פנקס שעות עבודה, ופנקס שכר ותלוש שכר, כאשר מעסיק שלא חלות עליו חובות רישומיות אלה לא חלה לגביו החזקה הקבועה בסעיף 7ב לחוק שכר המינימום.
4. האם המשיב הוכיח את היקף עבודתו של המערער בהתאם לסעיף 7ב לחוק שכר מינימום?
ב- ע"ע (ארצי) 1160-05-11 {אלעד כהן נ' בוריס יעקובוב, פורסם באתר נבו (06.06.13)} נדונה השאלה האם המשיב הוכיח את היקף עבודתו של המערער בהתאם לסעיף 7ב לחוק שכר מינימום.
המערער טען כי בית-הדין האזורי טעה בכך שלא קיבל כראיה בעלת משקל את יומני המערער, כאשר אם היה מעיין בהם בית-הדין האיזורי, הוא היה מסיק כי מדובר ביומנים אותנטיים.
עוד הוסיף המערער, כי בית-הדין האזורי התעלם מסתירות מהותיות בגרסתו של המשיב ובגרסתם של העדים מטעמו, וכן התעלם מכך שהמשיב ועדים מטעמו התערבו במהלך דיון ההוכחות והדריכו את עדי ההגנה בעדותם.
המשיב טען כי הערעור סב על קביעות עובדתיות של בית-הדין האזורי, ואין מקום לסטות מהכלל שלפיו ערכאת הערעור לא תתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים וקיצוניים.
עוד הוסיף המשיב, כי המערער לא הציג את היומנים המקוריים בבית-הדין האזורי, ואף לא הגיש בקשה להציגם, וכן הציג את היומנים באופן חלקי בלבד, ולפיכך אין מקום להתערב בקביעה העובדתית שלא להעניק ליומנים משקל ראייתי, ואין לאפשר למערער להגיש דפי יומן שלא הוגשו בבית-הדין האזורי.
סיכומו-של-דבר, המשיב טען כי אין מקום להעלות בשלב הערעור טענות בעניין אירועים שהתרחשו במהלך הדיון בבית-הדין האזורי, ככל שאין לאירועים אלה ביטוי בפרוטוקול הדיון.
בית-הדין הארצי קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי באשר להיקף משרתו של המערער, לפי הוראות חוק שכר מינימום ובהתאם לפסיקה, על המשיב היה מוטל הנטל להוכיח את היקף עבודתו של המערער ותשלום מלוא שכר המינימום שהגיע למערער.
בית-הדין הארצי קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי המערער התחיל את עבודתו בשנת 2004 ולא בשנת 2006 כפי שטען המשיב עבד במתכונת קבועה בת לפחות 6 שעות ביום 6 ימים בשבוע, כאשר המשיב הרים את הנטל להוכיח כי המערער לא עבד בכל יום שמונה שעות ביום.
נוכח הוכחת מתכונת עבודה כללית כאמור, המערער עבד לפחות בהיקף משרה של 83.7%, ולפיכך, המערער היה זכאי לשכר מינימום בשיעור של 83.7% משכר המינימום על-פי חוק שכר מינימום.
עוד הוסיף בית-הדין הארצי כי המשיב לא הציג פנקס שעות עבודה או פנקס שכר, אותם היה חייב לנהל על-פי חוק שכר מינימום, כאשר בתלושי השכר שהנפיק המשיב אין פירוט של ימי העבודה או של שעות העבודה של המערער, וכאמור אין התאמה בין הנתון בתלושי השכר בדבר מספר שעות העבודה ביום לבין השכר ששולם למערער או גרסת המשיב.
בנסיבות אלה, הן לפי חוק שכר מינימום, והן לפי הפסיקה, נטל הראייה להוכיח את היקף עבודתו של המערער ותשלום מלוא שכר המינימום מוטל על המשיב, כאשר בהיעדר פנקסים בהתאם לחוק הגנת השכר וחוק שעות עבודה ומנוחה, קמה חזקה כי העובד עבד בהיקף של משרה מלאה לצורך זכותו לשכר מינימום על-פי החוק שכר מינימום {ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ נ' וואיל סנדוקה, פורסם באתר נבו (01.06.04)}.
לאור כל האמור, פסק בית-הדין הארצי למערער הפרשי שכר, ולאור זאת, חישב מחדש את שיעור הסכומים להם זכאי המערער בעד פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה.
5. האם המשיבה ניהלה רישום מסודר של שעות עבודת המערערת?
ב- ע"ע (ארצי) 1160-05-11 {אלעד כהן נ' בוריס יעקובוב, פורסם באתר נבו (06.06.13)} נדונה השאלה האם המשיבה ניהלה רישום מסודר של שעות עבודת המערערת.
המערערת טענה כי שכרה שולם לה מידי חודש וחושב על בסיס "גלובאלי" לפי ביצוע עבודות הניקיון, ללא פיקוח על שעות עבודתה בפועל, וללא מעקב מסודר המתעד את שעות עבודתה בפנקס שעות עבודה או בדרך אחרת.
המשיבה טענה כי יחסי העבודה הסתיימו כבר ביום 30.08.05, כאשר יש מחלוקת על תאריך זה בין המערערת למשיבה על תקופת עבודתה, עובר לתקופת המחלה כאמור, בעת שהודיעה המערערת על היעדרותה.
בית-הדין הארצי קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי המשיבה לא עמדה בנטל רישום שעות העבודה לפי חוק שכר מינימום זה וקיבל את גרסת המערערת לגבי שעות עבודתה וחישב את היקף המשרה בתקופות השונות, וכאשר לפי צו ההרחבה בענף הניקיון והתחזוקה משנת 1979 החל על הצדדים, יש לראות משרה מלאה כמשרה בת 43 שעות שבועיות.
עוד הוסיף וקבע בית-הדין הארצי כי המערערת עבדה 4 תקופות שונות, מתוכן 3 במשרה חלקית ואחת במשרה מלאה ועל בסיס קביעתו זו חישב את הפרשי שכר מינימום להם זכאית המערערת, לאחר שעמד על תכלית תשלום שכר מינימום.
בית-הדין הארצי ציין בהקשר זה כי תכלית חוק שכר מינימום מחייבת מסקנה כי גם תשלום שכר לפי קיבולת, צריך להיעשות לפי חוק שכר מינימום ולכן גם מעסיק הבוחר להעסיק עובד לפי "שכר גלובאלי", מחוייב לבצע תחשיב של השכר לפי שעות העבודה בפועל, כך ששכרו השעתי, היומי, או החודשי, לפי העניין, של אותו עובד, לא יפחת משכר המינימום לפי חוק שכר מינימום.
6. האם מוטלת על המשיב אחריות פלילית לעניין תשלום שכר המינימום הקבוע בדין לעובדו?
ב- ע"פ (ארצי) 56/09 {מדינת ישראל נ' יהושוע פרחי, פורסם באתר נבו (25.02.10)} נדונה השאלה האם מוטלת על המשיב אחריות פלילית לעניין תשלום שכר המינימום הקבוע בדין לעובדו.
המערערת טענה כי המשיב לא שילם שכר מינימום לפי סעיפים 2 ו- 14 לחוק שכר מינימום ועל-פי המפורט בכתב האישום, העסיק המשיב במוסך שבבעלותו עובד בתפקיד מכונאי, מיום 26.10.03 ועד ליום 03.02.04, ולא שילם לו את שכר המינימום הקבוע בדין.
המשיב טען כי טענות המדינה בדבר החזקות שבסעיף 7ב לחוק שכר מינימום הועלו לראשונה בכתב הערעור, ויש בהן שינוי מהותי של חזית הדיון.
עוד הוסיף המשיב, כי המדינה לא הוכיחה את תשתית החזקות מעל לכל ספק סביר ובין היתר, המדינה לא הוכיחה את תקופת ההעסקה הנטענת, כאשר לעניין זה לא הובאה כל ראיה מספקת מטעם המדינה שיש בה כדי לבסס אחריות בהליך פלילי.
בית-הדין הארצי דחה את הערעור בקבעו כי על-מנת שתקום החזקה לחובת המעסיק, על המערערת להציב תשתית עובדתית ראשונית מוכחת מעבר לכל ספק סביר להוכחת עצם קיומם של יחסי עובד-מעביד בתקופה שלגביה נטען כי המעסיק נמנע מלשלם לעובד שכר מינימום.
מעיון בחומר הראיות התעורר ספק ולו ספק סביר לעניין עצם העסקתו של העובד בתקופה האמורה, מכאן כי יש לקבוע כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר את טענתה בדבר העסקת העובד על-ידי המשיב בתקופה הנדונה, ועל כך היה מקום לזכות את המשיב מעבירה של אי-תשלום שכר מינימום, באשר כלל לא הונחה תשתית ראשונית להפעלת החזקות החוקיות שבסעיף 7ב לחוק שכר מינימום.
לגבי שאר התקופה, מקום שהתקיימה התשתית העובדתית כמפורט בסעיף 7ב לחוק שכר מינימום, לפיה הנאשם לא הציג רישום נוכחות המתייחס לעובד, או לא נתן בידו תלוש שכר, או לא ציין בתלוש השכר את ערך השכר המשתלם לעובד בעד שעת עבודה, חזקה היא שהמעביד לא שילם לעובד שכר מינימום, אך במקרה הנדון, עלה בידי המשיב לסתור את החזקה שבחוק שכר מינימום בדבר אי-תשלום שכר מינימום.
ב- הע"ז (ת"א) 11962-10-10 {מדינת ישראל - רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול נ' תומר האזה, פורסם באתר נבו (16.07.14)} צויין כי בסעיף 7ב לחוק שכר מינימום נקבעו מספר חזקות, כאשר בין היתר, נקבע כי נאשם שלא הציג למפקח רישום נוכחות המתייחס לעובד, אף שהוא מחוייב לעשות כן, עליו הנטל להוכיח שלא שילם שכר מינימום.
במקרה זה הנאשם נדרש על-ידי המפקחים להציג דו"חות נוכחות, ולא עשה כן, ועליו היה מונח הנטל לסתור את החזקה ולהוכיח ששילם לעובדיו שכר מינימום.
מאחר שמלבד התלושים לא הוצגה כל ראיה שמה שרשום בהם שולם לעובדים, היה מקום להרשיע את הנאשם בעבירה הנ"ל גם לפי החזקה האמורה, אפילו לא היה מודה כי עובדיו קיבלו שכר הנמוך מהמינימום החוקי.
אשר להעסקה ללא מסירת פירוט על שכר העבודה ששולם, אפילו אם היה ניתן להניח לטובת הנאשם שתלושי שכר נמסרו מדי חודש לעובדים, הרי שבמצב הדברים ששכרם היה נמוך משמעותית מהשכר שפורט בתלושי השכר, היה על בית-הדין להרשיע את הנאשם גם בעבירה זו.
עוד ציין בית-הדין, כי הנאשם לא סיפק כל הסבר לפער הגדול שבין האמור בתלושים לשכר ששולם בפועל, ודי בכך כדי להרשיעו בעבירה זו.
7. האם המערערת שילמה לעובדיה שכר מלא בעד עבודתם?
ב- ע"ע (ארצי) 212/06 {ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים, פורסם באתר נבו (12.11.08)} נדונה השאלה האם המערערת שילמה לעובדיה שכר מלא בעד עבודתם.
המערערת לא הציגה כל גרסה בהתייחס לטענות העובדים המפורטות, אלא הסתפקה בהכחשה כללית של חישובי העובדים ובטענה כללית כי שולם לעובדים שכר מלא בעד עבודתם בשבת ובחג.
המשיבים טענו כי עבדו שעות נוספות רבות וכי החברה ערכה את חישוב שכרם שלא על-פי חוק שעות עבודה ומנוחה, ולנוכח העובדה שהחברה גרסה והשמידה במכוון את המסמכים האמינים ביותר שעל-פיהם יכלו להתדיין בדבר השכר הנכון, היה על בית-הדין האזורי לחייב את החברה לשלם לעובדים גמול שעות נוספות, ולא לדרוש מהם הוכחה מדוייקת של תביעתם.
בית-הדין הארצי קיבל את הערעור באופן חלקי וקבע כי הכלל הוא שהתובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל, אולם, מגמת הפסיקה היא הגמשת הכללים בדבר נטל הראייה החלים על התובע גמול שעות נוספות, בנסיבות שונות, כאשר די בכך שהעובד הוכיח את מתכונת העבודה בכללותה, והוא אינו נדרש להוכחת מדוייקת של שעות עבודתו.
בית-הדין הארצי ביסס את קביעתו נוכח השינויים בפסיקה ובחקיקה בעניין נטל הראייה להוכחת תביעות שעניינן מימוש זכויות מכוח חוקי המגן, נוכח הצורך להבטיח כי העובדים מכל השכבות במשק יוכלו לממש את זכויותיהם לפי חוקי המגן, נוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים מחובות רישומיות ואי-ציות לחוקי המגן.
בית-הדין הארצי הוסיף כי יש לתת ביטוי מעשי לנפקות המשפטית של הפרת המעביד את חובותיו הרישומיות, זאת אומרת, חובותיו לנהל פנקס שכר, פנקס שעות עבודה ומנוחה, מתן אישורים לעובד וחובות אחרות החלות עליו לפי הדין ולהחיל את ההלכה שנקבעה לעניין אי-ניהול פנקס חופשה על אי-קיום חובות רישומיות אחרות, זאת אומרת, לקבוע כי בהיעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב בחוק שכר מינימום, יועבר נטל ההוכחה למעסיק.
נוכח האמור לעיל, ומאחר שהוכחת ימי עבודה חריגים מוטלת על המעסיק, התקבלה גרסת העובדים בעניין השעות הנוספות, והתקבלה גם טענתם כי בחישוב השכר הקובע יש להביא בחשבון גם תשלומים ששולמו בעד חופשה, מילואים וחגים.
8. האם הנתבעים שילמו לתובעים את מלוא שכר עבודתם המוסכם על-פי חוק שכר מינימום?
ב- סע"ש (ת"א) 46960-03-12 {חדר עלי נ' רוסי סחר בינלאומי בע"מ, פורסם באתר נבו (14.07.15)} נדונה השאלה האם הנתבעים שילמו לתובעים את מלוא שכר העבודה המוסכם על-פי חוק שכר מינימום.
התובעים טענו שעל הנתבעים לשלם להם הפרשי שכר עבודה, בגין תקופת עבודתם בחברה, כאשר טענו כי במהלך כל תקופת עבודתם לא שולם להם שכר מינימום.
הנתבעים טענו ששולם לתובעים מלוא שכר העבודה המוסכם שעמד על שכר המינימום השעתי על-פי חוק שכר מינימום, כאשר לטענתם, התובעים החתימו מדי יום כרטיס נוכחות אלקטרוני, כשדו"ח הנוכחות שהונפק על בסיסו נמסר להם מדי חודש בצירוף תלוש שכר על-ידי הנהלת החשבונות.
בית-הדין דחה את התביעה מאחר ובמקרה זה תביעה זו היא "ריקה" במובן זה שהיא נעדרת פירוט מינימאלי בה אמורה להיות מוצגת על-ידי התובעים גרסה כלשהי הכוללת מסגרת שעות עבודתו נטענות ופירוט השכר הנתבע {ע"ע 664-09 גורסים נ' סולל בונה בניין ותשתיות, פורסם באתר נבו (13.10.10)}.
עוד הוסיף בית-הדין כי במקרה זה לא רק שלא הונחה בפניו גרסה עובדתית בעדות, אלא שלא הנוחה בפניו פלוגתא עובדתית להכריע בה, וזאת, שכן לא נאמר בכתב התביעה, לא בזה המקורי ולא בזה המתוקן, שהתובעים השתכרו שכר מסויים הנמוך במידה כזו או אחרת משכר מינימום.
עוד יצויין כי הנתבעים הגישו דו"חות נוכחות ממוחשבים חלקיים עבור התקופה שבין 2007- 2012, שבהם פורטו שעות הכניסה והיציאה של העובד, זמני הפסקות יומיות של חצי שעה, ימי עבודה בפועל, וכן סיכום של שעות העבודה, אשר הראו שקיימת התאמה כללית בין דו"חות הנוכחות לבין שעות העבודה ששולמו לעובדים בפועל על-פי תלושי השכר.
9. האם קיבל התובע שכר הנופל משכר המינימום?
ב- סע"ש (חי') 34283-11-12 {מיכאל בילנקי נ' א.פ. - איב סחר והפצה בע"מ, פורסם באתר נבו (03.05.15)} נדונה השאלה האם קיבל התובע שכר הנופל משכר המינימום.
התובע טען כי ימי עבודתו אצל הנתבעת השתרעו למצער על פני 8.5 שעות ביום, כלומר, הוא עבד יום עבודה מלא, מהשעה 06:00 בבוקר בערך ועד לשעה 14:30 בצהריים ולעיתים אף יותר.
לפיכך, טען התובע, בחודשים רבים במהלך תקופת העסקתו, קיבל התובע שכר הנופל באופן משמעותי משכר המינימום.
הנתבעת טענה כי התובע קיבל במשך תקופת עבודתו שכר לפי תפוקה, בהתאם לסוג ולכמות דברי הדואר שמיין וחילק, ולא על בסיס שעות, כאשר ממילא התובע הועסק במשרה חלקית בלבד, כעולה מדו"חות הנוכחות המדגמיים שהוגשו עבור עובדי הנתבעת המלמדים על 8-6 שעות עבודה ביום בממוצע.
בית-הדין קיבל את התביעה בנוגע להפרשי שכר מינימום על-פי סעיף 7ב לחוק שכר מינימום אשר קובע כי בתביעה לשכר מינימום, בה לא הציג המעסיק דו"ח נוכחות בעבודה של העובד ו/או תלוש שכר, חזקה היא כי לא שילם שכר מינימום לעובד ועל המעסיק מוטל הנטל לסתור חזקה זו.
עוד ציין בית-הדין כי במקרה הנדון עלה בבירור כי הנתבעת לא וידאה במהלך תקופת ההתקשרות בין הצדדים, שהתובע אכן משתכר לכל הפחות שכר מינימום והסתפקה בכך שקבעה את שכרו של התובע לפי תפוקה ולא ערכה כל מעקב, בזמן אמת, לוודא כי השילוב של שעות עבודתו ושכרו בפועל, עונים על חובת תשלום שכר מינימום.
כל זאת בנסיבות שבהן, כמפורט לעיל, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי התובע השתכר לכל הפחות שכר מינימום ובזאת התנהלותה זו של הנתבעת לא היתה תקינה וחובה היה עליה לערוך מעקב מתמיד כדי להימנע מתשלום שכר הפחות משכר המינימום.
10. האם עמדה הנתבעת בנטל ההוכחה כי שולם לתובע שכר חודשי לפי חוק שכר מינימום?
ב- ס"ע (ת"א) 24539-02-11 {מאג'ד רושדי עומר נ' יהלום תעשיית חומרי ניקוי בע"מ, פורסם באתר נבו (20.08.14)} נדונה השאלה האם עמדה הנתבעת בנטל ההוכחה כי שולם לתובע שכר חודשי לפי חוק שכר מינימום.
התובע טען כי שולם לו שכר עבודה של 125 ש"ח ליום, ולפיכך זכאי היה הוא לעתור להפרשי שכר מינימום לפי שכר עבודה של 165 ש"ח ליום.
הנתבעת טענה כי שולם לתובע שכר חודשי לפי שכר המינימום ולכן, לטענתה, התובע לא זכאי להפרשי שכר כלשהם.
בית-הדין קיבל את התביעה באופן חלקי כאשר בנסיבות המקרה, הן לפי חוק הגנת השכר, הן לפי חוק שכר מינימום והן לפי הפסיקה, הנטל להוכיח את תשלום מלוא שכר המינימום מוטל על הנתבעת וכי בהיעדר פנקסים בהתאם לחוק הגנת השכר ולחוק שעות עבודה ומנוחה, קמה חזקה כי העובד עבד בהיקף של משרה מלאה לצורך זכותו לשכר מינימום על-פי החוק {ע"ע (ארצי) 1160-05-11 אלעד כהן נ' בוריס יעקובוב, פורסם באתר נבו (06.06.13)}.
עוד הוסיף בית-הדין כי הנתבעת לא הציגה בפניו פנקס שכר אותו היתה חייבת לנהל על-פי חוק שכר מינימום, כאשר גם תלושי השכר החלקיים שהוצגו על-ידי הנתבעת התגלו כלא אותנטיים, ומכאן התגלה חשש כבד כי דובר בתלושים מזוייפים.
עוד מקרה שבו הנתבע לא הציג פנקס שכר, אותו היה חייב לנהל על-פי חוק שכר מינימום, ואף לא תלושי שכר היה ב- ס"ע (יר') 49361-06-11 {זעל זין אלדין נ' עמוס עוזרי, פורסם באתר נבו (01.10.13)}.
11. האם הנאשם ביצע עבירה של אי-תשלום שכר מינימום?
ב- ת"פ (ת"א) 2876-09 {מדינת ישראל נ' צחי זכריה, פורסם באתר נבו (01.10.13)} נדונה השאלה האם הנאשם ביצע עבירה של אי-תשלום שכר מינימום?
המאשימה טענה כי הנאשם ביצע עבירה של אי-תשלום שכר מינימום, עבירה על סעיפים 2, 7ב(1) ו- 14 לחוק שכר מינימום, כאשר בהתאם לכתב האישום, הנאשם לא שילם לעובדת בגין עבודתה בחודש אפריל 2008 את שכר המינימום הקבוע בחוק ובתקנות המתעדכן מעת לעת, או כל שכר אחר.
הנאשם כפר בטענת המאשימה לאי-תשלום שכר מינימום לעובדת שלו, כאשר במשפט הפלילי נטל השכנוע מוטל על כתפי התביעה והיא זו הנושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אלא-אם-כן יש בכל חומר הראיות, זה מטעמה וזה מטעם הנאשם כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נשוא האישום במידה של למעלה מכל ספק סביר.
בית-הדין זיכה את הנאשם וקבע כי בנסיבות בהן לא הוכח כי הנאשם נדרש להציג את רישומי הנוכחות של העובדת, לא במעמד חקירתו ואף לא בכל הזדמנות אחרת, אין מקום להפעיל את החזקה המנויה בסעיף 7ב(1) לחוק שכר מינימום בעניין זה {ראה גם ש"מ (נצ') 33703-05-11 מדינת ישראל משרד התעשיה המסחר והתעסוקה נ' והיב גזאלין, פורסם באתר נבו (05.08.13)}.
12. האם העסיק הנאשם עובדים זרים מבלי שמסר להם פירוט על שכר העבודה ששולם להם, ומבלי ששילם להם שכר מינימום?
ב- הע"ז (ת"א) 19222-09-10 מדינת ישראל נ' אשר פליקס סלמה, פורסם באתר נבו (14.06.12)} נדונה השאלה האם העסיק הנאשם עובדים זרים מבלי שמסר להם פירוט על שכר העבודה ששולם להם, ומבלי ששילם להם שכר מינימום.
המאשימה טענה שהנאשם הודה בחקירתו שהוא לא מוסר תלושי שכר לעובדים, ובאשר לעבירה השניה, אי-תשלום שכר מינימום, טענה המאשימה שהנאשם העיד שהוא משלם לעובדים שכר נמוך משכר המינימום כשתעריפי שכר המינימום השעתיים והיומיים שנקבעו על-ידי המחוקק גבוהים מהשכר ששולם לעובדי הנאשם בפועל.
המאשימה הוסיפה שהוגשו על-ידה יומני נוכחות המעידים על שעות עבודתם של עובדי הנאשם, שיש בהם כדי ללמד שעובדיו עבדו בשבת, כך שבפועל עבדו שעות רבות מאלה שנטענו על-ידו, ושהנאשם לא פירט בתלושי השכר של את הניכויים שניכה משכר עובדיו.
הנאשם טען שמסר לעובדיו את תלושי השכר, ולאחר-מכן שמר את התלושים אצלו, לבקשתם, כאשר בתלושים שמסר לעובדים לא פורטו הניכויים שנוכו משכרם, ואולם החל משנת 2005 האשימו אותו מפקחי המאשימה רק באי-מסירת תלושי שכר, ולא בכך שלא פירט ניכויים בתלושי השכר.
בית-הדין הרשיע את הנאשם בעבירה של העסקת עובדים זרים מבלי שמסר להם פירוט על שכר העבודה ועל הסכומים שנוכו ממנו, וכן הורשע בעבירה של אי-תשלום שכר מינימום, לאחר שנדחתה טענתו כי העובדות מייחסות לו לכאורה אי-תשלום גמול שעות נוספות, עבירה בה כלל לא הואשם, ולאחר שנקבע כי לא קיים את חובתו לרישום שעות עבודת העובדים.
הנאשם לא ציין בתלושי השכר שהוצאו בחודשים לגביהם הוגש כתב האישום את ערך השכר ששילם לכל עובד בעד עבודתו, ובאופן ספציפי לא פירט את הניכויים מהשכר, מכאן, שחזקה היא כי הנאשם לא שילם לעובדיו שכר מינימום {כאמור לסעיף 7ב לחוק שכר מינימום}.
13. האם התובע קיבל בשכרו פחות מתעריף שכר המינימום ושלא באמצעות תלושי שכר?
ב- תע"א (ת"א) 10032-09 {היית'ם רוחי ערמאן נ' רוסי סחר בינלאומי בע"מ, פורסם באתר נבו (04.04.12)} נדונה השאלה האם התובע קיבל בשכרו פחות מתעריף שכר המינימום ושלא באמצעות תלושי שכר.
התובע טען כי הנתבעת שילמה לו את משכורתו שלא בגובה שכר המינימום ואף לא מסרה לו תלושי שכר, כאשר את שכרו הוא קיבל מדי חודש באמצעות המחאות.
עוד הוסיף התובע כי הנתבעת לא שילמה לו דבר בגין זכויות נוספות בהם היתה מחוייבת על-פי הדין, ובכלל זאת דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת והחזר הוצאות נסיעה ובנוסף הנתבעת אף לא שילמה את שכרו בעבור חודשי עבודתו האחרונים.
הנתבעת טענה כי התובע עבד במשרה חלקית בהיקף שעות משתנה באופן בלתי-סדיר, כאשר שכרו שולם לו לפי שעות עבודתו בפועל ולא נפל משכר המינימום באותה עת.
עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי התובע מעולם לא פוטר, אלא נטש את מקום עבודתו, וזאת מבלי לתת הודעה על כך למי מבין עובדי הנתבעת.
הנתבעת הכחישה את הטענה כי לתובע לא נמסרו תלושי שכר ולהוכחת גרסתה צרפה תלושי שכר וכן דו"חות נוכחות מפורטים וטענה, כי לפי רישומיה התובע החל עבודתו אצלה בחודש אחר מכפי שטען התובע.
הנתבעת לא הכחישה את הטענה כי התובע עבד בחודשי עבודתו האחרונים, אולם לשיטתה הוא קיבל שכר מלא בעבור עבודתו בחודשים הללו.
בית-הדין קיבל את התביעה מאחר ולא היה בדו"חות הנוכחות שהפיקה הנתבעת כדי לשכנע, וזאת בשים-לב לשעות העגולות להפליא שהופיעו בכל הדו"חות הללו, וכן בשים-לב לכך שמנהל הנתבעת הודה כי דו"חות אלה לא נמסרו לתובע בזמן אמת באופן שאפשר השוואה בין התשלומים ששילמו לו לבין שעות עבודתו בפועל.
לפיכך בית-הדין קבע כי הנתבעת לא מילאה אחר החובות הרישומיות המוטלות עליה על-פי חוק הגנת השכר, לערוך רישום של שעות העבודה של התובע, כאשר לדעת בית-הדין רישומי הנוכחות שהציגה הנתבעת אינם משקפים את שעות העבודה של התובע.
בית-הדין ציין כי מגמת החקיקה היא להעביר את נטל הראיה אל המעביד, עת המעביד מפר חובות רישומיות המוטלות עליו, כאשר כך נקבע בסעיף 7ב לחוק שכר מינימום, כי כשבדיון באישום או בתובענה לפי חוק שכר מינימום קמה חזקה כי המעביד לא שילם שכר מינימום כשהמעביד לא נענה לדרישת העובד, מפקח עבודה או בית-משפט להציג רישום נוכחות של העובד או פירוט שכר על-פי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, אלא אם המעביד הוכיח אחרת.
בהקשר לתביעה לשכר מינימום, יש לציין כי עוד לפני התיקון לחוק שכר מינימום, פסק בית-הדין הארצי לעבודה כי בהיעדר פנקסים בהתאם לחוק הגנת השכר וחוק שעות עבודה ומנוחה, קמה חזקה כי העובד עבד בהיקף של משרה מלאה לצורך זכותו לשכר מינימום על-פי חוק שכר מינימום.
תכלית החובות הרישומיות המוטלות על המעביד על-פי חוקי המגן היא לאפשר לעובד לדעת מה הן זכויותיו, לאפשר לו לעקוב אחר תשלום זכויותיו על-פי החוק ולבדוק אם משולמות לו מלוא זכויותיו, ולסייע באכיפתן של זכויותיו.
המחוקק אף קבע חובות רישומיות חדשות החלות על מעבידים המורות כי חובה למסור הודעה בכתב על-תנאי העבודה, על-פי חוק הודעה לעובד {תנאי עבודה}, חובה למסור לעובד אישור העסקה על-פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות וכיוצא בזה.
מן הראוי לתת ביטוי מעשי לנפקות המשפטית של הפרת המעביד את חובותיו הרישומיות, כלומר, חובותיו של המעסיק לנהל פנקס שכר, פנקס שעות עבודה ומנוחה, מתן אישורים לעובד וחובות אחרות החלות עליו על-פי הדין.
14. האם הנאשם הפעיל את החזקה לסעיף 7ב לחוק שכר מינימום לפיה לא הציג רישום נוכחות ולפיכך לא שילם שכר מינימום?
ב- הע"ז (נצ') 1001-10 {משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה נ' אבי ברבור, פורסם באתר נבו (24.10.10)} נדונה השאלה האם הנאשם הפעיל את החזקה לסעיף 7ב לחוק שכר מינימום לפיה לא הציג רישום נוכחות ולפיכך לא שילם שכר מינימום.
המאשימה טענה כי הנאשם לא שילם לשניים מארבעת העובדים שכר מינימום בגין חודש אוקטובר 2005.
הנאשם טען כי אין בידיו אסמכתא לתשלום מקדמה ששילם לעובדיו עבור חודש זה הואיל והוא שומר את המסמכים הללו משך שלושה חודשים, מאחר ומשרד התמ"ת מחייב אותו לשמור מסמכים רק שלושה חודשים.
עוד טען הנאשם כי תלוש השכר שהופק עבור כלל העובדים נעשה על-ידי הנהלת החשבונות של המושב ארגמן.
בית-הדין ציין כי המאשימה גרסה כי משלא הוצגו בפניה דפי הנוכחות, היא הפעילה את החזקה המופיעה בסעיף 7ב לחוק שכר מינימום הקובע כי בדיון באישום או בתובענה לפי חוק שכר מינימום נגד מעביד, חזקה היא כי כאשר הנאשם או הנתבע לא הציג רישום נוכחות המתייחס לעובד, אם הוא מחוייב ברישום הנוכחות של אותו עובד לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, משנדרש לכך בידי העובד, מפקח עבודה או בית-משפט זה אומר שהמעביד לא שילם שכר מינימום, אלא-אם-כן הוכיח אחרת.
בית-הדין זיכה את הנאשם מאחר ולגבי החזקת מסמכים במקרה זה, כדי לאפשר פיקוח יעיל לגבי תנאי ההעסקה של העובד הזר, נקבע בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מסמכים נוספים), התש"ס-2000 {להלן: "תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מסמכים נוספים)"} כי על המעסיק של עובד זר להחזיק במקום העבודה את הרישומים והמסמכים הנוגעים לתנאי העסקת העובד והמסמכים שיש להחזיקם הם למשל, תלושי שכר ורישום שעות העבודה של העובד לשלושת חודשי העבודה האחרונים.
עוד הוסיף בית-הדין כי אין חולק שעל העובדים הזרים במקרה הנדון חל חוק שעות עבודה ומנוחה, ומשכך חלה על הנאשם החובה לנהל פנקס שעות עבודה.
הנאשם, לטענת המאשימה, לא הציג את דו"חות הנוכחות המתייחסים לעובדים, ומשכך קמה החזקה ולפיה עובר אליו נטל ההוכחה לסתור אותה ולשכנע כי הוא שילם שכר מינימום וזאת הוא עשה.
15. האם הנתבעת הפעילה את החזקה לסעיף 7ב לחוק שכר מינימום לפיה לא הציגה רישום נוכחות ולפיכך לא שילמה שכר מינימום?
ב- תע"א (ת"א) 9775-09 {גיל פינטו נ' חברת פירסומגה פרסום והוצאה לאור בע"מ, פורסם באתר נבו (10.03.13)} נדונה השאלה האם הנתבעת הפעילה את החזקה לסעיף 7ב לחוק שכר מינימום לפיה לא הציגה רישום נוכחות ולפיכך לא שילמה שכר מינימום.
התובע טען כי עבד בנתבעת עד לפיטוריו, ולא שולם לו שכר חודש פברואר 2009, כאשר בתצהירו, חזר התובע על גרסתו, והכחיש כי נמסר לו בתקופת עבודתו מכתב הפיטורים.
עוד הוסיף התובע, כי בשלהי חודש ינואר 2009 מנכ"ל הנתבעת זימן אותו לשיחה והודיע לו באופן חד-צדדי כי הוא אינו מוכן לשלם לו שכר בסיס אלא רק שכר המבוסס על עמלות, כאשר בתחילה קיווה התובע ששיעור העמלות יעלה על שכר הבסיס, אולם במקביל להודעה זו פעלה הנתבעת למנוע ממנו תשלום העמלות שהגיעו לו.
הנתבעת טענה כי התובע פוטר מעבודתו במהלך חודש ינואר 2009, וזאת לנוכח ביצועיו הנמוכים בתקופת הניסיון, וכי קשר העבודה בין הצדדים הגיע לסיומו במכתב הפיטורים.
בית-הדין ציין כי לפי סעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי התובע לא עבד בהיקף של משרה מלאה ולצורך השוואה גם סעיף 7ב לחוק שכר מינימום קובע חזקה זו {ראה לדוגמה, ע"ע (ארצי) 700/06 באסמה רגבי נ' מרוז בע"מ, פורסם באתר נבו (09.10.07)}.
בית-הדין קבע כי לנוכח העובדה שהנתבעת לא הציגה רישומי נוכחות כלשהם, יש לקבוע כי התובע עבד בהיקף של משרה מלאה, כנטען על ידו, ולפיכך הנתבעת חייבת לשלם לתובע בעד חודש פברואר 2009 שכר מינימום בהתאם להוראות חוק שכר מינימום.
16. האם הנתבע הפעיל את החזקה לסעיף 7ב לחוק שכר מינימום לפיה לא הציג רישום נוכחות ולפיכך לא שילם לעובד את התשלום המלא בעבור עבודתו?
ב- ד"מ (ת"א) 1500/09 {IBRAHIM UMER ABDALLA AHMAD נ' בן שמעון אהרון, פורסם באתר נבו (07.05.09)} נדונה השאלה האם הנתבע הפעיל את החזקה לסעיף 7ב לחוק שכר מינימום לפיה לא הציג רישום נוכחות ולפיכך לא שילם לעובד את התשלום המלא בעבור עבודתו.
במקרה זה התובע הינו פליט, בעל אזרחות סודנית אשר טען כי הנתבע, שהנו קבלן לעבודות בניין העסיק אותו מספר פעמים במהלך חודשים יולי ואוגוסט 2008 אך לא שילם לו את התשלום המלא בעבור עבודתו, כאשר היקף השעות הנתבע הנו 108 שעות.
התובע הגיש רישום ידני של שעות העבודה אשר לטענתו עבד אצל הנתבע וזאת מאחר שהנתבע לא הציג רישום שעות שערך בעצמו.
הנתבע טען כי לא ערך תלוש שכר לתובע מאחר ונאמר לו על-ידי נציג בתל-אביב {ככל הנראה של האו"ם} שאין אפשרות להוציא תלוש לעובד מסוג זה אלא על-ידי חברת כוח-אדם.
הנתבע טען כי שילם לתובע את כל שכרו, במזומן, חלקו באמצעות חברו אדם אחמד וכמו-כן, טען הנתבע כי שוחח עם מישהי שיצרה עמו קשר מעמותת "קו לעובד" אשר דרשה ממנו סכומים שונים לגמרי.
בית-הדין קיבל את התביעה בחלקה מאחר לפי לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית.
בית-הדין קיבל את טענת התובע לעניין היקף שעות העבודה אשר נתבעו על-ידו בהיקף של 108 שעות מאחר ולא מצא כי יש ברישומים שאליהם הפנה הנתבע {שהוחלפו בינו לבין נציגת "קו לעובד"} כדי לסתור את היקף עבודתו של התובע.
בית-הדין ציין כי החובה לנהל פנקס שעות עבודה ומנוחה חלה על כל מי שמעביד עובד לצורך עסק, משלח יד או שירות ציבורי, כאשר במקרה הנדון הנתבע לא הציג כל רישום מטעמו של היקף העבודה, ומאחר שכך, נטל ההוכחה להוכחת היקף העבודה עובר לנתבע.
כל זאת לנוכח השינויים במגמת הפסיקה והחקיקה בעניין נטל הראיה להוכחת תביעות שעניינן מימוש זכויות מכוח חוקי המגן; לנוכח הצורך להבטיח כי העובדים מכל השכבות במשק יוכלו לממש את זכויותיהם על-פי חוקי המגן; לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים מחובות רישומיות ואי-ציות לחוקי המגן, מן הראוי לתת ביטוי מעשי לנפקות המשפטית של הפרת המעביד את חובותיו הרישומיות, כלומר חובותיו לנהל פנקס שכר, פנקס שעות עבודה ומנוחה, מתן אישורים לעובד וחובות אחרות החלות עליו על-פי הדין.
בית-הדין הוסיף כי יש להחיל את ההלכה שנקבעה לעניין אי-ניהול פנקס חופשה על אי-קיום חובות רישומיות אחרות, כלומר, לקבוע כי בהיעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות חוק מסויימת, יועבר נטל ההוכחה למעסיק {ראה ע"ע 212/06, עניין ימית}.
בית-הדין הרחיב את פני הדברים בשים-לב כעולה מפסק-הדין בעניין ימית, כי מגמת החקיקה היא להעביר את נטל הראיה אל המעביד, עת המעביד מפר את החובות הרישומיות המוטלות עליו, וכך נקבע בסעיף 7ב לחוק שכר מינימום, כי בדיון באישום או בתובענה לפי חוק שכר מינימום קמה חזקה כי המעביד לא שילם שכר מינימום כאשר המעביד לא נענה לדרישת העובד, מפקח עבודה או בית-משפט להציג רישום נוכחות של העובד או פירוט שכר על-פי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, אלא אם המעביד הוכיח אחרת.