סעיף 12 לחוק שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 קובע כדלקמן:

"12.   איסור התניה

זכותו של עובד לפי חוק זה, אינה ניתנת להתניה או לויתור."

הזכות לשכר שווה אינה ניתנת להתניה או לויתור {סעיף 12 לחוק שכר שווה}.

יוזמת תיקון החקיקה בנושא השוואת השכר ננקטה מטעם הממשלה כאשר שרת העבודה והרווחה דאז אורה נמיר הגישה הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד בעד עבודה שוות ערך, התשנ"ה-1995, ובה נכתב:

"עקרון הזכאות לשכר שווה בשל עבודה שוות ערך הוא עקרון יסוד אוניברסאלי מכוח אמנת ארגון העבודה בדבר השוויון בשכר... כיום ברור כי אחד הגורמים לפער בין שכר הנשים לשכר הגברים הוא השכר הנמוך המשולם עבור מקצועות או תפקידים שרוב העוסקים בהם הן נשים... החוק מרחיב את היקף תחולת השוואת השכר הקבועה היום בחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשכ"ד-1964 בכך שהשוואת השכר תחול לא רק לגבי עבודה שווה או שווה בעיקרה בלבד, אלא גם לגבי עבודה שוות ערך."

{הצעת חוק שכר שווה לעובד ולעובדת בעד עבודה שוות ערך, התשנ"ה-1995, ה"ח 2377, 373}

בסופו של הליך החקיקה גובשה הצעת החוק ונחקק חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996. החוק הרחיב את בסיס הזכאות להשוואת שכר גם לגבי עובד ועובדת המבצעים עבודה שוות ערך. בנוסף, בוטל ההסדר הקודם, שפעל מכוח חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשכ"ד-1964 {ע"ע 1156/04 הומסנטרס בע"מ נ' אורית גורן, תק-אר 2007(4), 400 (2007)}.