סעיף 13 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 קובע כדלקמן:

"13. שמירת זכויות

הטבה הניתנת לעובד, בקשר להולדה או להורות, לא תילקח בחשבון לעניין חוק זה."

סעיף 13 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 קובע כי "הטבה הניתנת לעובד, בקשר להולדה או להורות" לא תיחשב להפליה בשכר בין עובדים המועסקים אצל אותו מעביד באותו מקום עבודה.

על אלה מתווספות הוראות חקיקה המרחיבות את ההכרה באחריות המשפחתית גם כלפי בן משפחה התלוי בעובדת או בעובד, כגון חוק דמי מחלה (היעדרות עקב היריון ולידה של בת הזוג), התש"ס-2000 המאפשר לעובד לזקוף שבעה ימי היעדרות עקב ההיריון והלידה, על חשבון ימי המחלה הצבורים שלו, והוראות חוק המתירות היעדרות בשל מחלת בן זוג, או הורה {חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה), התשנ"ד-1993; חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן זוג), התשנ"ח-1998}.

תובע אינו יכול להסתמך בתביעתו על הוראות חוק שכר שווה לעובדת ולעובד נדונה בעניין סעדון ונקבע בו כי גם אם התוספות האמורות היו חלות רק לגבי אימהות עובדות ובכך מוצאות ביטויין בהוראת סעיף 13 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, הרי "לא היה בכך כדי לקבוע כי היא מוגנת מפני הוראות חוקים אחרים (כמו חוק יסוד: כבוד האדם וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה) הקובעים את החובה לנהוג בדרך של שוויון מהותי, ומכוחם הוגשה התביעה דידן" {ראה גם ע"ב (ת"א) 6271/06 שטרנליב יוסף יורם נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, תק-עב 2009(3), 2549 (2009)}.

ראה גם: עב' (חי') 570/05 לוי שלמה ואח' נ' מדינת ישראל - משרד החינוך, תק-עב 2008(3), 6933 (2008).