מעשה בית-דין, משמעותו כי בעניין מסויים בית-המשפט אמר את דברו, ולמעט דרכי הערעור הקבועים בחוק, לא ניתן לפתוח מחדש את אותו נושא בשנית. הרציונאליים שעומדים מאחורי כלל זה הינם חשיבות סופיות הדיון וההגנה על הנתבע שלא יוטרד בתביעות רבות בשל אותו מעשה.
בחיבור זה תעסוק המחברת במבחנים לפיהם נוכל לדעת האם עסקינן במעשה בית-דין ואם לאו. ספר זה חובה בכל משרד העוסק בתחום האזרחי.
מבין הנושאים שבספר (חלקי):
מהם התנאים להשתק עילה, עילה "שנבלעה", הכרעה לגופו של עניין, זהות עילות, מהם התנאים להשתק פלוגתא, קיומה של זהות בין הפלוגתא שנדונה בכל אחד מההליכים, לבעל הדין היה יומו בבית-המשפט, על ההכרעה השיפוטית ביחס לפלוגתא להיות הכרעה פוזיטיבית, ההכרעה בפלוגתא תהיה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בהליך הראשון, ההבדלים בין השתק עילה לבין השתק פלוגתא, צו זמני אינו מעשה בית דין, פסק-דין חלוט לעניין מעשה בית דין, סמכות טבועה לבטל פסק-דין חלוט למול מעשה בית דין, מחיקת תובענה איננה מעשה בית דין, דחייה על הסף מחמת מעשה בית דין, מבחן של זהות העילה למול מבחן של זהות הסעד, הכרעת בית-המשפט בשאלה שבגררא שאיננה בסמכותו לעניין מעשה בית דין, האם פסק-דין בין הצדדים בהליך קודם מהווה מעשה בית דין, מעשה בית דין כלפי צד שלישי שהינו בעל עניין מיוחד לצדדים ולנושא שהוכרע בין הצדדים, נפקותו של הסכם פשרה כמעשה בית דין, מעשה בית דין עשוי שיקום אף אם לא התקיים דיון לגופו של עניין, האם החלטת ביניים יוצרת מעשה בית דין, המועד להעלאת הטענה בדבר מעשה בית דין ושינוי חזית מטעם בעל דין, תביעה שיטרית ותביעה על-פי עסקת היסוד – השתק עילה, תוקפה של הצהרה שלילית לצורך מבחן "השתק פלוגתא", השתק עילה נוצר רק ביחס לתובע בהליך בו ניתן פסק הדין ומונע ממנו לתבוע שוב בגין אותה עילה (תובע שהפך לנתבע), עוולה נמשכת, "קרבה משפטית" (לרבות טעמי צדק ומדיניות משפטית), מיצוי העילה (טענות שהיה על בעל דין להעלות בהליך) ועוד נושאים רבים ומגוונים.