חוק התכנון והבניה דורש תחילת עבודה הבאה במסגרת עבודות הטעונות היתר, רק לאחר שאותה עבודה חוסה תחת היתר כדין במשמעות החוק. ברור הוא כי ללא היתר בניה כדין לעבודות בניה הטעונות היתר אין מקום להתחלת בניה.

התכלית שעמדה כנגד עיני המחוקק בבואו לחוקק את חוק התכנון והבניה היתה להגן על הציבור מפני עבודות בניה אשר לא תעמודנה בפיקוח הרשויות המופקדות על מתן היתרי הבניה כדין.

רשויות אלה מביאות בחשבון שיקוליהן בין השאר נושאי בטיחות בתחומים שונים, כגון בטיחות מבנים, בטיחות בניה, הוראות הג"א, מכבי אש וכיוצא בזה דרישות אשר עמדו בפני המחוקק בבואו לחוקק את חוק התכנון והבניה והתקנות על-פיו, וזאת על-מנת להגן על ביטחון הציבור ורכושו ולמנוע סיכון חיי אדם.

המסר הברור היוצא תחת ידו של בית-המשפט {וללא כל קשר בקשיים בהשגת היתר}  כי אין להתחיל בעבודות בניה טעונות היתר כל עוד אין בידי מבצע עבודות הבניה היתר כדין במשמעותו בחוק {ראה גם חע"מ (מקומיים נת') 8019-07 עיריית נתניה נ' ניר ס. יזום פרוייקטים בע"מ, תק-של 2010(3), 8236, 8239 (2010)}.

בשל כך ישנה חשיבות רבה בהבנת סעיף 203 וסעיפים אחרים של פרק י' לחוק התכנון ובניה, התשכ"ה-1965. יוער כי ההוראות המתיחסות לעבודות החוסות תחת חובת קבלת היתר בניה עם תחילת העבודה כאמור, מדגישות אף את המשך תחולת החובה על כל עבודות הבניה עד לסיומה. בניה בניגוד להיתר או ללא היתר הינן נשוא של הוראות האכיפה של פרק י' לחוק.