לתוכן העניינים של הספר - לחץ/י כאן

חיסיון עורך-דין–לקוח הוא עקרון יסוד במערכת המשפט, שנועד להבטיח את אמון הציבור במקצוע עריכת-הדין ואת האפשרות לכל אדם לקבל ייעוץ משפטי איכותי, כן וחסר פשרות.

מקורו של החיסיון נעוץ בצורך להבטיח שכל בעל דין, בין אם הוא צד להליך פלילי ובין אם להליך אזרחי, יוכל להיוועץ בעורך-דינו בלב פתוח ובלא מורא. בכך נמנע מצב שבו יחשוש הלקוח שמא המידע שיימסר לעורך-דינו - ובמיוחד הודאות, תכניות, או פרטי הגנה - עלול לשמש נגדו בעתיד, בין בידי הרשויות ובין בידי יריביו המשפטיים.

חיסיון זה נתפס כתנאי הכרחי למתן ייעוץ משפטי אפקטיבי, שכן רק כאשר הלקוח בטוח שדבריו לא ייחשפו, יוכל למסור לעורך-דינו את מלוא המידע הנדרש לצורך בניית קו הגנה או תביעה מיטבי.

כפי שנראה במסחגרת חיבור זה הסדר החיסיון בישראל מעוגן בשני חוקים עיקריים: האחד, סעיף 48 לפקודת הראיות (נוסח חדש). השני, סעיף 90 לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961.

אם-כן, חיסיון עורך-דין–לקוח הוא נדבך מרכזי בשמירה על זכויותיו של אדם במערכת המשפט, והוא מבטיח כי כל אדם יוכל להיוועץ בעורך-דינו בלא חשש, תוך שמירה על סודיות המידע ושמירה על טוהר ההליך המשפטי.