עוולת הסגת הגבול היא אחת מאבני היסוד של דיני הקניין והנזיקין, והיא מבטאת את ההבנה המשפטית העמוקה כי רכושו של אדם אינו רק נכס חומרי - הוא חלק ממרחב חייו, מביטחונו ומהאוטונומיה שלו.

הסגת גבול, בין אם במקרקעין ובין אם במיטלטלין, אינה נתפסת רק כחדירה פיזית לנכס, אלא כפגיעה ישירה בזכותו של אדם לשלוט ברכושו, להחזיק בו ללא הפרעה וליהנות ממנו באופן חופשי.

המשפט הישראלי רואה בזכות הקניין זכות יסוד, וההגנה עליה משקפת את ערכי היסוד של חברה מתוקנת: כיבוד גבולות, שמירה על סדר חברתי והבטחת יציבות ביחסי קניין. לכן, גם פעולה שנראית שולית - דריכה על שטח פרטי, הזזת חפץ ממקומו או התערבות לא מורשית בנכס - עשויה להיחשב הסגת גבול, משום שהיא מערערת את תחושת השליטה של האדם על רכושו.

הייחוד של עוולת הסגת הגבול הוא בכך שהיא אינה עוסקת רק בנזק שנגרם בפועל, אלא בעצם הפגיעה בזכות. עצם החדירה לנכס ללא רשות היא לב העוולה, והמשפט מתייחס אליה בחומרה משום שהיא פוגעת במעמדו של בעל הנכס ובביטחון שהוא אמור לחוש ביחס לרכושו.

לצד זאת, המחוקק קבע מנגנוני איזון - וכפי שנראה בחיבור זה - כדי למנוע תביעות סרק ולשמור על פרופורציה בין הפגיעה לבין הסעד.

חיבור זה מציג את עוולת הסגת הגבול לא רק כקטגוריה משפטית טכנית, אלא כעיקרון ערכי רחב: חברה שמכבדת את זכויות הפרט חייבת להגן על גבולותיו הפיזיים והקנייניים. דרך ניתוח הדין, הפסיקה וההבחנות בין סוגי הנכסים, הספר מעניק לקורא הבנה מעמיקה של האופן שבו המשפט הישראלי משרטט את גבולות הקניין - תרתי משמע - ומגן עליהם.