לתוכן העניינים של הספר - לחץ/י כאן

עוולת התקיפה היא מן העוולות המרכזיות והבסיסיות ביותר בדיני הנזיקין, והיא משקפת את המחוייבות העמוקה של המשפט הישראלי להגן על שלמות גופו, חירותו וביטחונו של כל אדם.

בניגוד לעוולות אחרות, שבהן נדרש להוכיח נזק ממשי כתנאי לאחריות, התקיפה מתמקדת בעצם הפגיעה בזכות היסוד של האדם לאוטונומיה על גופו. די בעצם המגע הבלתי‑מורשה, באיום ממשי או בניסיון להשתמש בכוח - כדי לבסס אחריות משפטית.

הייחוד של עוולת התקיפה טמון בהכרה בכך שהגוף האנושי אינו רק יישות פיזית, אלא מרחב אישי, רגשי וחברתי שהחוק מגן עליו בקפדנות. כל חדירה למרחב זה, גם אם לא הותירה סימן פיזי, פוגעת בכבוד האדם ובתחושת הביטחון שלו.

לכן, המשפט אינו דורש הוכחת חבלה או נזק רפואי; עצם הפגיעה בתחושת השליטה של האדם על גופו היא הנזק.

חיבור זה מציג את עוולת התקיפה לא רק כקטגוריה משפטית, אלא כעיקרון חברתי‑ערכי: חברה מתוקנת אינה מאפשרת שימוש בכוח ללא הצדקה, ואינה מתעלמת מפגיעה באוטונומיה של הפרט.

דרך ניתוח מעמיק של הדין, הפסיקה וההגנות האפשריות, הספר מעניק לקורא הבנה רחבה של האיזון העדין בין הזכות לשלמות הגוף לבין מצבים שבהם שימוש בכוח עשוי להיות מוצדק.