פרק 14: גביית עדות על-ידי שלוח במשפט האזרחי (סעיף 13 לפקודה)

שאלה: כיצד על בעל דין לנהוג בבוא להיכנס לגדרו של סעיף 13 לפקודת הראיות?

תשובה: בעל דין, המעוניין לבוא בגדרו של סעיף 13 לפקודת הראיות, חייב להוכיח את קיומם של הרכיבים הקבועים בסעיף הנ"ל, וביניהם הרכיב של "למען הצדק".

שאלה: אימתי ישתמש בית-המשפט בהוראת סעיף 13 לפקודת הראיות ויתיר עדות בעל דין בחו"ל?

תשובה: השימוש בסעיף 13 לפקודת הראיות הפך להיות כלי להשגת יתרונות טקטיים אצל בעלי דין, בין כהגנה בפני קיום דיון במדינת ישראל, והחשש לעיכוב יציאה, ובין מחשש שאם יינתן פסק-דין נגד אותו צד, אכיפתו תחייב עיכובו בארץ. על-כן בתי-המשפט אינם עושים בכלי זה שימוש שבשגרה, אלא פסיקתם עוקבת בקפדנות אחר ההלכות המנחות בסוגיה זו, המחייבות שיקול-דעת קפדני, ההולם את מטרת הסעיף והתנאים ליישומו.

שאלה: על מי מוטל נטל השכנוע לקיומם של הרכיבים המנויים בסעיף 13 לפקודת הראיות?

תשובה: נטל השכנוע לגבי קיומם של רכיבים הקבועים בסעיף 13 לפקודת הראיות מוטל על בעל הדין המעוניין לבוא בגדרו של סעיף הנ"ל, מכיוון שהוא "המוציא מחברו" לעניין תחולתו של הסעיף והוא זה המעוניין לסטות מדרך המלך של חובת ההתייצבות בפני בית-המשפט, כדי לטעון את טענותיו.

שאלה: מה פירושי הביטוי "למען הצדק"?

תשובה: הכלל הוא כי העדת עדים צריך שתעשה בפני בית-המשפט הדן בעניין בישראל. הגיונו של הכלל נעוץ בחשיבות הקיימת בכך שבית-המשפט הפוסק בעניין יתרשם באופן בלתי-אמצעי מן העדים הנחקרים בפניו. הדברים אף מתחדדים מקום בו מדובר, כפי שהדבר במקרה דנן, בעד אשר הוא בעל עניין אישי בהליך המתנהל נגדו.

יחד-עם-זאת, במקרים בהם הדבר דרוש "למען הצדק" רשאי בית-המשפט להתיר חקירה של עד, ובעל דין בכלל זה, בחו"ל. ב- ע"א 84/51 {קלינגהופר נ' בלום ואח', פ"ד ו(1), 198} התייחס בית-המשפט לשאלה מתי יהא זה "למען הצדק" להתיר חקירה כאמור. כב' השופט אגרנט התווה מספר קווים מנחים, אשר אותם על בית-המשפט לשוות נגד עיניו בעת הפעלת שיקול-הדעת בכגון דא ואחד מהם {ראה גם להלן} עניינו בשאלה אם "קיימת סיבה טובה, המונעת את בואם של העדים מחוץ לארץ והופעתם לחקירה בבית-משפט בישראל?" {בר"ע (ת"א-יפו) 2091/02 אבנר חדד נ' בנק דיסקונט, תק-מח 2002(3), 1884 (2002); ע"א 397/87 יורם גיל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מד(2), 397, 403 (1989)}.

שאלה: מהם התנאים שידריכו את בית-המשפט בבואו להכריע בבקשה לגביית עדות בחו"ל?

תשובה: על מגיש הבקשה להוכיח את התנאים הבאים: ראשית, הפניה נעשתה בתום-לב. שנית, יש בידי העדים למסור עדות רלוונטית. שלישית, קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים {ע"א 84/51 קלינגהופר נ' בלום, פ"ד ו 198, 202 (1952); ראה גם ת"א (שלום נצ') 3319-05 עזבון המנוח חסן אלאסטל ז"ל נ' משרד הבטחון-לשכת היועץ המשפטי, תק-של 2011(1), 103808, 103809 (2011); רע"א 522/11 מוסא גולסז נ' עטולה קאלצ'י, תק-על 2011(4), 3348, 3350 (2011); תמ"ש (משפחה ר"ל) 32520-09 ז. נ' ב., תק-מש 2011(4), 251, 254 (2011); ת"א (שלום נצ') 1699-04-08 עזבון המנוחה אמירה פרג' ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון, תק-של 2011(1), 176184, 176186 (2011); רמ"ש (מחוזי ב"ש) 17660-03-11 ד.כ נ' י.א.כ, תק-מח 2011(1), 26728, 26729 (2011); ת"א (שלום נצ') 6007-07 מנשה אזרד נ' בכור שרבט, תק-של 2010(3), 26325, 26326 (2010); בש"א (מחוזי ת"א) 12237/09 בנק דיסקונט סניף חדרה נ' מר מסאלחה מחמוד חסן, תק-מח 2009(3), 13784, 13786 (2009)}.

ב- רע"א 4649/92 {פקיד שומה למפעלים גדולים נ' גהל, פ"ד מז(1), 564 (1992)} קיבע כב' השופט שמגר את ההלכה לפיה אחדים מהתנאים, אשר המבקש לגבות עדות בחו"ל חייב להוכיחם ושיהיה בהם כדי להדריך את שיקול-הדעת של השופט הדן בבקשה, ואלה הם: הראשון, פניית המבקש לבית-המשפט נעשתה בתום-לב. השני, יש בידי העדים, אשר המבקש חפץ בגביית עדותם מחוץ לתחום השיפוט, למסור עדות שהינה רלבאנטית לשאלות השנויות במחלוקת במשפט גופו. השלישי, קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים מחוץ לארץ ואת הופעתם לחקירה בבית-המשפט בישראל.

שאלה: האם ניתן להעיד עד או בעל דין הנמצא בחו"ל, על בסיס הנימוק כי אם יגיע ארצה, סביר כי יציאתו תעוכב?

תשובה: לא תתקבל בקשה לחקירת עד או בעל דין בחו"ל, חקירת יכולת, רק על בסיס הנימוק כי אם יגיע ארצה – סביר שיציאתו תעוכב {ע"א 397/87 יורם גיל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מד(2), 403 (1989)}.

ב- ע"א 7516/02 {ד"ר דוד פישר נ' רואה-חשבון צבי יוכמן ואח', תק-על 2005(2), 81 (2005)} דן בית-המשפט בהחלטת בית-משפט קמא, שלא להתיר למערער להעיד באמצעות כינוס וידאו (video conference) ממקום מושבו באיטליה, חלף הגעה לישראל. המערער סרב להגיע ליתן עדות בישראל בשל חששו כי יעוכב זמן רב בארץ, בעקבות הליכים פליליים שעל-פי טענתו יזם כנגדו המפרק. בית-המשפט לא מצא להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא.

ב- בש"א (ת"א-יפו) 154307/05 {דלתה צ'אקיר בע"מ נ' אביגדור דגן, תק-של 2005(1), 13876 (2005)} הועלתה הטענה כי הטעם לאי-התייצבותו הוא כי הוא חושש שנושיו יצליחו לקבל צו לעיכוב יציאתו ואז חלילה הוא עשוי להימצא במצב בו הוא נאלץ לשלם את חובותיו. בית-המשפט דחה הטענה וקבע כי הנימוק הנ"ל מקומם. בית-המשפט סבר כי אין להיעתר לבקשה מסוג זה כאשר מדובר באדם שאינו מוכן להתייצב בארץ משום חובותיו, למעשה הוא נמלט לחו"ל, ולכן הטענה כי חזרתו ארצה עשויה לפגוע בפעולות ההגירה שהוא מבצע למול רשויות ההגירה בקנדה, היא טענת ה"טובל ושרץ בידו".

שאלה: מהי הביקורת כנגד הוראת סעיף 13 לפקודת הראיות?

תשובה: ש' לוין בספרו {תורת הפרוצידורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד (1999), 115} מביע את דעתו בדבר פרשנות שונה של סעיף 13 לפקודת הראיות באמרו כי "הפרשנות המחמירה של סעיף 13 לפקודת הראיות חייבת להשתנות. האמצעים הטכניים הקיימים כיום מאפשרים הקלטת העדות בעזרת מיכשור של וידאו ואמצעים אלקטרוניים אחרים, שיוכלו לתת תמונה, פחות או יותר ברורה, על מהימנותו של עד, שאפילו חקירתו בחקירה שכנגד הוקלטה. השיקול שגביית העדות בחו"ל תמנע מהשופט התרשמות ישירה מהעדות פחת בהרבה מחשיבותו, וכך גם האבחנות בין התובע לבין הנתבע".

שאלה: האם תתקבל הטענה כי הנתבע אינו יכול להגיע ארצה עקב מצבו הבריאותי?

תשובה: ב- בש"א (יר') 51045/03 {ע.ד. נ' נ' ד. תק-מש 2003(1), 399 (2003)} דחתה טענה מסוג הנ"ל מחמת העובדה כי פסיכותרפיסטית אינה מציינת דבר וחצי דבר בעניין תוצאות הגעתו ארצה של הנתבע מבחינה רפואית. לא נאמר שהוא מקבל טיפול תרופתי, ולא נאמר שהוא התייעץ עם פסיכיאטר. אין ספק, שאם הנתבע סובל מפגיעות פסיכיאטריות חמורות, הוא יהיה זכאי לפיצוי או להכרה בנכה על ההטבות הקשורות בכך, כנפגע פעולות איבה. לא נראה שהוא פנה לקבל עזרה כזו.

ב- תמ"ש (יר') 22873/00 {ק.י. נ' ק.א. ואח', תק-מש 2003(1), 406 (2003)} נדונה השאלה אם התובע יוכל להעיד ממקום מושבו בקנדה מחמת מצבו הבריאותי באמצעות כינוס וידאו אם לאו. בית-המשפט, בקבלו את הבקשה, קבע כי המסמך שהוגש על-ידי ד"ר שקטר די בו כדי לענות על הדרישות הבסיסיות של תעודת רופא.

בית-המשפט קבע כי במקרה דנן הגיע למסקנה כי הגעתו ארצה של התובע עלולה לסכן את בריאותו ובהדגישו כי מנסיון בית-המשפט בתיק אחר עדות בכינוס וידאו די בה כדי שבית-המשפט אכן יתרשם מהעד, ממבטי פניו, משפת גופו, ומכל העניינים האחרים המאפשרים הסקת מסקנות לשם קביעת מהימנותו של עד, כך שלא יהיה משום קיפוח הנתבעת אם יעיד התובע בדרך זו.

ב- תא"ק (שלום פ"ת) 17118-01-10 {עובד עובדיה נ' הרצל שהרבני, תק-של 2012(1), 8474, 8477 (2012)} קבע בית-המשפט כי כבר בדיון הראשון צויין כי מהימנות המסמכים שצורפו מוטלת בספק, בשים-לב לכך שחותמת הרופא איננה תואמת את שם הרופא המודפס במכתב. לאור כך, מצופה היה שהמבקש יפעל להמצאת מסמכים מהימנים בהתאם להוראות הדין.

למרות זאת, לא טרח המבקש לאשש את טענתו לעניין המצב הרפואי, גם בהמשך הסתפק במכתבים סתמיים בלבד, ולא צירף חוות-דעת רפואית ערוכה כדין.

יתר-על-כן, מן המסמכים עולה כי המבקש הינו חולה בסכרת ומטופל באינסולין ואין בידי בית-המשפט האפשרות לקבוע האם מצבו הרפואי הזה מונע ממנו לטוס ובשים-לב כי ידוע שחולי סכרת המטופלים באינסולין אינם מנועים מלטוס כדבר שבשגרה, אף לא כשמדובר בטיסות טרנס אטלנטיות.

במכתבים שצירף המבקש לבקשותיו צויין בכלליות, כי קיימים סיבוכים בגינם לא יוכל המבקש לטוס, ואולם לא פורט דבר מעבר לכך שהמבקש הינו חולה סכרת ומטופל באינסולין.

מכאן, שלא ניתן לומר כי עלה בידי המבקש להוכיח שמצבו הרפואי הינו כזה המונע ממנו להתייצב לדיון, בהעדר חוות-דעת רפואית לתמיכה בטענה.

ב- ע"פ 2308/97 {דניאל בינקין נ' מדינת ישראל, תק-על 97(4), 405 (1997)} נתקבלה בקשה לשמיעת עד דרך וידאו עקב אי-יכולתו להופיע לעדות מחו"ל מפאת מחלתו. במקרה דנן, העד חלה במחלה ממארת, ובחודשים האחרונים לקה גם בליבו ועבר ניתוח מעקפים.

שאלה: מהם היתרונות שבהעדת עדים הנמצאים בחו"ל באמצעות ועידת וידאו?

תשובה: היתרונות שבהעדת עדים הנמצאים בחו"ל באמצעות ועידת וידאו הן העלויות הנמוכות בדרך-כלל מאלה של הבאת העד לישראל; האפשרות לגבות עדויות כאשר נבצר מהעד להגיע למדינה וצילום העדות, כאשר בדרך-כלל עדות איננה נשמרת בצילום אלא בזכרונו של השופט ועד כמה שהפרוטוקול משקף אותה {ת"א (מחוזי חי') 3776-03-10 קבוצת אקוסנס (מזרח תיכון) בע"מ נ' בתי זקוק לנפט בע"מ, תק-מח 2012(1), 6559, 6562 (2012)}.

שאלה: מהן החסרונות שבהעדת עדים הנמצאים בחו"ל באמצעות ועידת וידאו?

תשובה: חסרונות ועידת וידאו הם, שבית-המשפט אינו יכול להתרשם מעדותו של העד באותה מידה לו היה זה ניצב לפניו. להתרשמות ישירה יש משנה-חשיבות כשמדובר בשאלת מהימנות העד. חסרון יש גם בכך שהעד הנמצא מחוץ לתחום שיפוט בית-המשפט פטור ממוראו של בית-המשפט ואף מהעונשים הצפויים למי שמעיד עדות שקר. בכך קיים חשש לפגיעה באמינותה של העדות {ת"א (מחוזי חי') 3776-03-10 קבוצת אקוסנס (מזרח תיכון) בע"מ נ' בתי זקוק לנפט בע"מ, תק-מח 2012(1), 6559, 6562 (2012)}.

שאלה: מה הדין כאשר העד שנתבקש להעידו, אינו בעל דין ונטול אינטרס בהליך המשפטי?

תשובה: ב- ת"א (שלום ק"ג) 800-04 {אלדן השכרת (1965) בע"מ נ' קיברטי אלמינק, תק-של 2011(4), 52474, 52475 (2011)} קבע בית-המשפט כי לא ניתן לאכוף על העדים, אשר אינם בעלי דין והם נטולי אינטרס בהליך המשפטי, להגיע לארץ על-מנת להעיד, כך שבפועל, אין בידי התובעת להשפיע על העדים להגיע לארץ ולהיחקר.

בנסיבות המקרה דנן, ובקבלו את הבקשה, קבע בית-המשפט כי האיזון הראוי בין האינטרסים המעורבים בסוגיה, מחייב את שמיעת העדויות באמצעות כינוס וידאו, והדבר עדיף מאי-שמיעת עדויות אלה בכלל, שהרי פירוש הדבר מניעת יומה של התובעת בבית-המשפט, לאחר שכבר ניתן פסק-דין לטובתה.

שאלה: כיצד על ערכאת הערעור לנהוג בבואה לדון בערעור על החלטת בית-משפט קמא בנוגע לניהול הדיון וזימון עדים?

תשובה: ב- רע"א 522/11 {מוסא גולסז נ' עטולה קאלצ'י, תק-על 2011(4), 3348, 3349 (2011)} קבע בית-המשפט כי המדובר בעניין שבסדרי דין באשר לאופן ניהול הדיון וזימון עדים {ראה גם רע"א 6702/09 קינד נ' חב' כספים (מבית גלובס) בע"מ, (טרם פורסם, 2009)}.

עוד נקבע כי ניהול הדיון מסור לסמכותה המובהקת של הערכאה המבררת ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. לכך יש להוסיף, כי פסק-הדין ניתן בהסתמך על תמהיל הראיות אליו נחשף בית-משפט השלום, בכללן גם עדותו של המבקש. רוצה לומר, כי עדותו לא עמדה לבדה.

שאלה: האם הגשת הבקשה במהלך דיון קדם משפט, בטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית, מלמדת על רצון להתחמק מהתייצבות לדיון?

תשובה: לא. ב- ת"א (שלום נצ') 12781-01-10 {LYRA-BLEISTIFT-FABRIK GMBH &CO.KG נ' שבו מכשירי כתיבה בע"מ, תק-של 2011(4), 22618, 22621 (2011)} בית-המשפט לא קיבל הטענה לפיה הגשת הבקשה במהלך דיון הקדם משפט, בטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית, מלמדת על רצון להתחמק מהתייצבות לדיון.

מהבקשה עולה, כי אחד העדים סיים את עבודתו אצל המבקשת והשני עתיד לסיימה בחודש הבא. לא מן הנמנע, כי בעת הגשת הבקשה הראשונה עובדה זו כבר הייתה ידועה למבקשת ועל-כן העלתה בקשתה כבר בשלב האמור.

בית-המשפט סבר כי אין במועד הגשת הבקשה בכדי ללמד כי הבקשה הוגשה בחוסר תום-לב. יש לציין, כי במסגרת הבקשה האמורה לא טענה המבקשת, כי לא יהיה בידה להעיד את העדים בארץ או כי לא תהיה לה אפשרות לכפות עליהם להגיע לארץ לשם מתן עדות ותחת זאת טענה, כי שני עדיה המרכזיים נמצאים בחו"ל וכי היא מבקשת להעיד אותם באמצעות ועידה.

שאלה: האם היותו של תובע תושב רצועת עזה, ומטעמים ביטחוניים נאסרה כניסתו של התובע לתחומי מדינת ישראל ולכן נבצר ממנו להתייצב בבית-המשפט למתן עדותו – יש כדי להצביע על "סיבה טובה" המונעת התייצבותו של התובע בבית-המשפט?

תשובה: כן {ראה לעניין זה ת"א (שלום טב') 1011-06 סלקאוי כמאל סלאמה נ' מלרג הנדסה וקבלנות בע"מ, תק-של 2011(3), 58642, 58644 (2011); רע"א (מחוזי נצ') 35950-04-11 משרד הביטחון נ' עזבון המנוחה אמירה פרג', תק-מח 2011(3), 2088 (2011)}.

שאלה: האם קיים הבדל בין עדות התובע בחו"ל לבין עדות הנתבע בחו"ל?

תשובה: ב- ע"א 89/51 {בירד-קלינגהופר נ' בלום, פ"ד ו(1), 195} בית-המשפט סקר בהרחבה את התנאים בקבעו כי כאשר מדובר על עדות מרכזית – ואולי העדות המרכזית במשפט – חשובה ההתרשמות הבלתי-אמצעית של מי שמנווט את המשפט, כאשר העד ניצב מולו, וכאשר השופט יכול לכוון את מהלך החקירה, להעלות שאלות הבהרה, להוסיף ולגרוע, לאסור ולהתיר.

השליטה בהליך של השופט, אשר בפניו ולעיניו על העד להעלות גרסתו, כאשר מסירת הדברים מושפעת מן המעמד בבית-משפט, היא אלמנט מהותי ביצירת ההתרשמות, שלאורה בונה בית-המשפט את מימצאיו ומסקנותיו. הושבת השופט בקהל הנוכחים אינה יעילה, ואף ספק אם היא יאה.

זאת ועוד. יש להבחין בעניין זה בין עד שהוא התובע לבין עד שהוא נתבע. הכלל הוא, שבית-המשפט חייב להחמיר, כאשר מדובר במתן רשות לעריכת החקירה של התובע מחוץ לתחום השיפוט המקומי ורק במקרים יוצאים מגדר הרגיל תינתן רשות, שהרי התובע הוא היוזם של ההליכים.

יתר-על-כן, חשוב מאוד שהשופט, השומע את התביעה, יוכל להתרשם בצורה מתאימה מהתנהגות התובע על דוכן העדים, שעה שהוא נתון לחקירת שתי וערב יעילה, כדי שיידע השופט להעריך כראוי את עדותו של בעל דין מעוניין זה.

המבקש להוציא מחברו נושא לא רק בנטל ראייתי מיוחד. הוא נושא גם בחובה מוסרית רבה יותר, שהרי הוא שהניע את גלגלי המשפט, ואל לו לנסות ולהעביר את הזירה של בירור הפלוגתא למישור שהוא, למעשה, מחוץ לבית-המשפט.

שאלה: מה הדין באשר לחיקור דין במשפט האזרחי?

תשובה: י' קדמי בספרו {על הראיות, חלק שני, 778} מתאר בתמצית את ההליך של חיקור דין בהליך האזרחי כלהלן:

"1) גביית עדות בהליך של חיקור דין במישור האזרחי, נעשית על-פי התקנות לביצוע אמנת האג, 1970 (גביית ראיות) המיישמות את האמנה שישראל הצטרפה אליה; כאשר התקנות נסמכות על החוק המסדיר סיוע משפטי למדינות זרות ותקנותיו (כיום: חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998).

"חיקור דין" כאמור – בדומה לחיקור הדין במישור הפלילי – מתקיים בערכאה הזרה על-פי דיניה שלה. פרוטוקול העדות מועבר לבית-המשפט בישראל; ודין העדות שנגבתה כך, כדין עדות שנגבתה בפני אותו בית-משפט כאן.

ולא למיותר לציין, כי האמנה – והתקנות שהותקנו לביצועה – מטפלת בנושאים נוהליים הקשורים בגביית עדות בארץ זרה, בעניינים אזרחיים.

2) סדרי הדין: כללי – "לפי האמנה ברשות המרכזית בארה"ב... תעבור הבקשה לבית-המשפט המתאים... והוא ינהג בבקשה לפי סדרי הדין הנוהגים באותה מדינה... רשאית הרשות השופטת באותה מדינה להיזקק לאמצעי הכפיה... לעניין הליכים אזרחיים המתנהלים לפניה...".

3) סדר דין: התנגדות לשאלה – "... הננו סבורים, שלכאורה יש לקיים הליך של גביית עדות לפי סעיף 3 לחוק העזרה המשפטית בשני שלבים. בשלב הראשון משמש בית-המשפט... כזרועו הארוכה של בית-המשפט הזר. ואם העד... מעלה טענה של ממש כנגד הצגתן של שאלות מסויימות, על בית-המשפט... להימנע מנקיטת עמדה... ומתן החלטה... אלא עליו להעביר את פרוטוקול החקירה שבו נרשמו הטענות... לרשות החוץ השיפוטית. אם לא תנוח דעתה... היא תוכל לפנות שוב... בבקשה להציג שאלות נוספות לעד... ואז ישקול בית-המשפט... אם יש מקום להצגת השאלה... 'בכפוף להוראות כל דין החל בישראל'... או אם יש מקום לעשות שימוש בבקשת רשות החוץ השיפוטית כאמור בסעיף 3(ב)".

4) סדר דין: זכות ערעור על החלטה בחיקור דין – "... ב- בג"צ 3360/92... קבענו, שלאחר שלעותר... ניתן "מעמד" לטעון טענות מסויימות כנגד בקשה לחיקור דין... ממילא נתקיים "הליך" שהדרך לתקיפת ההחלטה בו היא בהגשת ערעור או בקשת רשות לערער לבית-המשפט המחוזי... כהלכה... ב- בש"פ 658/88...".

5) מניעת "עקיפה": הכלל הוא ש"אין לאפשר לבעל דין לגרור את יריבו לבתי-משפט זרים בעניין הנוגע לתיק המתנהל בישראל, אלא במסגרות שציינתי לעיל (סעיף 13 לפקודת הראיות; אמנת האג (1970))...".

6) "התערבות" הערכאה הזרה – "לערכאה הזרה... סמכויות התערבות מצומצמות בהליך גביית העדות והן צריכות להיות מופעלות רק כאשר קיים חשש כי "זכויותיהם הבסיסיות" של העד יופרו, תוך כדי ובמהלך גבייתה של אותה עדות..." {ראה גם ת"א (ת"א) 667/83 היוז איירקרפט קומפני נ' הוני וול אינק ואח', פ"מ מז(ג), 89; בג"צ 2474/92 טנאבל סייאקו בע"מ נ' כב' השופטת מרים דיבון ואח', פ"ד מו(3), 877, 880 (1992); בג"צ 3360/92 אנטר נ' משטרת ישראל ואח', תק-על 92(2), 2178 (1992); בש"פ 658/88 סארי חסן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1), 670 (1991)}.