פרק ה': טענות-סף נגד תביעה בסדר דין מקוצר

תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן:

"100. המחיקה על-הסף

בית-המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

(1) אין הכתב מהוה עילת תביעה;

(2) נראה לבית-המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;

(3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;

(4) שולמה אגרה בלתי-מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך."

בקשה למחיקת התביעה מחמת שאינה עונה למצוות תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי ואינה מקיימת את הדרישות המקימות את הדיון בתביעה, תביעה בסדר דין מקוצר, במהותה הינה בקשה למחיקה מחמת חוסר עילה. יחד-עם-זאת, אנו נוהגים בבקשה זו, להוסיף בקשה חלופית לפיה, אם בית-משפט לא יעתר לבקשת מחיקת התביעה על-הסף עקב חוסר עילה או מטעמים אחרים, כי אז יש להורות על מחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר והעברת הדיון בתביעה לדיון רגיל, ובדרך של דיון בתביעה כתביעה רגילה.

כלומר, הסמכות למחוק כותרת "בסדר דין מקוצר" יסודה בתקנה 100 הנ"ל. יחד-עם-זאת, נוהג נפרץ, כאמור, הינו שבית-משפט משתמש בסמכות המוקנית לו מכוח תקנה 92 ותקנות 245-242 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעות כלהלן:

"92. רשות לתקן (תיקון: התשנ"א (מס' 2))

בית-המשפט או הרשם, רשאי בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו כדין ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה יעשה לפי הצורך, כדי שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות.

240. בקשה תהא בהמרצה (תיקון: התשנ"ח (מס' 2))

כל בקשה תוגש בכתב אם אין הוראה מפורשת אחרת בתקנות אלה או בכל דין אחר.

241. הגשת בקשה בכתב והדיון בה (תיקונים: התשנ"ז (מס' 2), התשנ"ח (מס' 2), התשס"ג)

(א) בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה לא יצורף לה אלא ברשות בית-המשפט.

(ב) הוגשה בקשה בכתב, יומצא עותק מהבקשה לבעלי הדין והנוגעים בדבר, יחד עם הודעה ערוכה לפי טופס 25.

(ג) המשיב רשאי להשיב לבקשה תוך עשרים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית-המשפט או הרשם; בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; תצהיר שלא צורף לתשובה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית-המשפט.

(ג1) המבקש רשאי להשיב לתשובת המשיב בתוך עשרה ימים או בתוך מועד אחר שקבע בית-משפט או הרשם ויחולו על התשובה, בשינויים המחוייבים, הוראות תקנת-משנה (ג).

(ד) בית-המשפט או הרשם רשאים להחליט על יסוד הבקשה והתשובה בלבד או, אם ראה צורך בכך, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם.

(ה) נדחתה בקשה בכתב ובעל דין הגיש מחדש אותה בקשה או בקשה דומה, יציין בבקשה את פרטי הבקשה הקודמת.

242. דחיית בקשה כי לא ניתנה הודעה מספקת (תיקון: התשנ"ז (מס' 2))

ראה בית-המשפט או הרשם, בשעה שהוא דן בבקשה בכתב, כי לא ניתנה הודעה מספקת או לא ניתנה הודעה לאדם שצריך היה לקבלה, רשאי הוא לדחות את הבקשה או לדחות את הדיון בה על-מנת שתינתן הודעה כאמור לפי הוראות שייראו לו.

243. דחיית הדיון (תיקונים: התשנ"ז (מס' 2), התשנ"ח)

בית-המשפט או הרשם רשאי לדחות מזמן לזמן את הדיון בבקשה בכתב מטעמים מיוחדים שיירשמו ולפי תנאים שייראו לו.

 245. סדרי הדין (תיקון: התשנ"ז (מס' 2))

בדיון בבקשה בכתב תהא למבקש הזכות להתחיל, ובכפוף לכך יהא סדר הדין כסדרי הדין הנוהגים בדיון בתובענה, ובשינויים המחוייבים לפי העניין; אולם אין לשמוע עדים שתצהיריהם לא צורפו לפי תקנה 241, אלא-אם-כן בית-המשפט או הרשם הורה על-כך מטעמים מיוחדים שיירשמו."

בדרך-כלל בבקשה למחיקת "כותרת" אין צורך בתצהיר לתמיכתה שכן נסמכת היא על "פני התביעה" עצמה. יחד-עם-זאת, כל יתר דרישות התקנות הנ"ל בגין פירוט אסמכתאות משפטיות ודרכי הדיון חלות על צורת הבקשה והדיון בה.

טענת-הסף הקלאסית הינה כי התביעה אינה ראויה להתברר על פסים של "סדר דין מקוצר". כאן למבקש המחיקה עומדות מספר דרכי פעולה.

האחת, הגשת בקשה למחיקה על-הסף, בלא שתוגש על ידו בקשת רשות להתגונן. זוהי דרך מסוכנת שכן אם לא תוגש על ידו בקשת רשות להתגונן ובקשתו למחיקה על-הסף תידחה - ינתן נגדו פסק-דין בהיעדר הגנה.

השניה, הגשת בקשה למחיקה על-הסף, כנ"ל וכן בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן - אם בקשתו למחיקה תידחה.

השלישית, ולדעתנו היא הדרך הראויה - הגשת בקשת רשות להתגונן וביחד עימה הגשת בקשה למחיקה על-הסף ומחיקת כותרת. העברת התביעה לפסים של תביעה רגילה, ממילא, לא תימנע מן הנתבע להכין ולהגיש כתב הגנה - זאת ועוד, טענה רצינית בדבר אי-היותה של התביעה ראויה להידון בסדר דין מקוצר, תביא את התובע לכך שיאות ליתן רשות להתגונן ובכך השיג הנתבע את מטרתו.

על בקשה למחיקה על-הסף וצורת הגשתה חלות התקנות הדנות בבקשות בכתב {תקנות 240, 241, 242, 524 לתקסד"א}.

תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן:

"524. סמכות כללית לתקן פגם בהליך

בית-המשפט רשאי בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין; והוא הדין לגבי הרשם לעניין פגם או טעות בהליך שלפניו."

(יש לשים-לב כי התקנות מבחינות בין הסמכות הניתנת לרשם ובין זו הניתנת לשופט).

כבר מקדמת דנא נקבעו בסדרת פסקי-דין עקרונות באשר לסמכות בית-המשפט בדונו במחיקת "כותרת" {ד"ר יואל זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שישית) 631-630, סעיף 529}.

אין פגם אשר בית-המשפט אינו רשאי לתקן מכוח תקנות 92 ו- 524, זולת אם היה ההליך בטל מעיקרא {המר' 304/63, 456 בקר נ' סיגי חברה להשקעות, פ"ד יז 2445 (1963)}.

לעולם אין חובה על בית-המשפט ליתן רשות לתקן, אך בדרך-כלל מתירים תיקון, שלא להזקיק את התובע להגשת כתב תביעה חדש, ורשות לתקן את כתב התביעה ולהפכה לתביעה בסדר דין רגיל ניתנה בעניינים רבים, למשל, כשסכום התביעה לא היה קצוב או שנתגלה בהליך ליקוי אחר המונע דיון מקוצר, כגון שהתביעה אינה נתמכת בראיות בכתב {ע"א 212/61 "הלוציה" חברה לביטוח נ' אופיר, פ"ד טו(3), 1706 (1961); המר' 420/63 אברמובסקי נ' גלייטמן, פ"ד יז(4), 2605 (1963); ע"א 493/64 שמיר ואח' נ' אשד ואח', פ"ד יט(3), 184 (1965)}.

במקום בו כללה התובענה עילות הכשירות להתברר בסדר דין מקוצר ביחד עם עילות שאינן כשירות להתברר בדרך זו, רשאי בית-המשפט להעמיד את התובע בפני הברירה למחוק את הכותרת בסדר דין מקוצר או למחוק את העילה שאינה כשירה להתברר כך. זה הכלל: צירוף עילות כאמור, פוסל גם את העילה השניה מלהתברר בסדר דין מקוצר {המר' 101/65 וייס נ' ברונר, פ"ד יט(4), 88 (1965); ר"ע 511/85 אריאן ואח' נ' בנק לאומי, פ"ד לט(3), 727 (1985); ע"א 579/85 אריאן ואח' נ' בנק לאומי, פ"ד מ(2), 765 (1986); המר' 609/65 רוזונסקי נ' זבידה, פ"ד כ(1), 236 (1966); ע"א 587/69 מכוניות הדר נ' לכטנשטיין, פ"ד כד(1), 542 (1970); ר"ע 192/84 חב' אבגד נ' סולל בונה, פ"ד לח(2), 581 (1984); ע"א 772/79 שומרון ז"ל ואח' נ' וסקביץ ואח', פ"ד לו(4), 78 (1982); ע"א 81/83 בר נ' בר, פ"ד מ(1), 17 (1986)}.

כמו-כן יובהר כי בית-המשפט או הרשם יכול לעורר מיוזמת עצמו את השאלה אם התובענה קשורה להתברר בסדר דין מקוצר {ע"א 7/78 קמחי נ' איצקוביץ, פ"ד לג(1), 421 (1979); ר"ע 192/84 אבגד נ' סוללב ונה, פ"ד לח(2), 581 (1984); המר' 253/60 רייכבך נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יד 2127 (1960); המר' 482/63 עמבר ואח' נ' עמבר, פ"ד יח(2), 389 (1964)}.

גם אם צודק צד בטענתו כי התביעה מלכתחילה לא היתה ראויה להידון בסדר דין מקוצר, אין בכך כדי להביא אוטומטית לביטול פסק-דין בהיעדר. על-פי הפסיקה, סטיה מדרך ניהול ראויה, אם אינה פוגעת בזכות מזכויותיו של צד, אין בה כדי להורות על ביטול פסק-הדין וקיום דיון בדרך אחרת, אם ההליך שננקט לא קיפח את המערער.

השאלה העיקרית היא, אם ההליך לא קיפח מי מבעלי הדין, ואם דרך ההמרצה הינה דרך נאותה כדי להגיע להכרעה צודקת ובדרך יעילה ומהירה {ע"א 2106/91 מזור נ' וחידי, פ"ד מז(5), 788, 793 (1993)}.

לכל היותר מדובר בסטיה מדרך הניהול המתאימה לעניין ולא בחריגה מסמכות. אם סטיה כזו בסדרי הדין לא גרמה לבעל דין עוול ולא פגעה בזכות מזכויותיו, אין לומר שהדיון בטל, וכי יש הצדקה להורות על דיון בדרך אחרת, שסופה להניב אותה תוצאה לגופה {ע"א 393/82 חיים נ' אביוב ואח', פ"ד מא(1), 716 (1987)}.

ב- ת"א (טב') 2354/97 {דגניה א' נ' חיים איבגי, תק-של 98(2), 795 (1998)} בית-המשפט החליט כי הבקשה איננה ראויה להידון בסדר דין מקוצר, היות ונתבקש בה סעד נוסף לסעד הפינוי, והוא חיוב הנתבע שלא להיכנס לשטח הקיבוץ אלא בתיאום עם מזכירות הקיבוץ. לפיכך נדחתה בקשת התובע ליתן פסק-דין לפי התביעה, ובית-המשפט הורה למחוק כותרת "סדר דין מקוצר" מן התביעה. התובע הגיש בקשה לביטול ההחלטה הנ"ל, שניתנה בהיעדר הצדדים.

השאלה שעלתה, היא, האם בהיעדר בקשה מצד התובע למחיקת כותרת רשאי בית-המשפט להורות זאת, אף-על-פי שלא נתבקש לתת סעד זה?

כמו-כן, האם סעד שהוא פועל יוצא מהסעד העיקרי המבוקש בתביעת הפינוי שומט את הזכות לדון בתביעה בסדר דין מקוצר?

בית-המשפט, רשאי ואפילו חייב, כמי שמוטלת עליו חובת נאמנותו של הציבור הרחב של המתדיינים, ליזום את בחינת כשירותה של תביעה להידון בסדר הדין המקוצר. הוא יעשה כן - אפילו לא הוגשה בקשת רשות להתגונן על-ידי הנתבע.

תביעה, שלעילות הראויות להידון בסדר דין מקוצר נוספו עילות שאינן ראויות להידון בסדר דין מקוצר - איננה ראויה, כל כולה, להידון בסדר דין מקוצר.

ניתן להכשיר תביעה, שכללה, לצד עילות וסעדים הראויים לדיון בסדר דין מקוצר, גם עילות וסעדים שאינם כאלה, על-ידי מחיקתם של אלה, שאינם ראויים לדיון בסדר דין זה.

אף שבית-המשפט רשאי ליתן לתובע הזדמנות לתקן את תביעתו על-מנת להכשירה לדיון בסדר דין מקוצר הוא איננו חייב לעשות כן, אך הדבר נתון לשיקול-דעתו.

כאשר התובע בוחר להתדיין במסלול המקוצר במטרה "לעקוף" את התור של מתדיינים רבים הממתינים לתורם במסלול הרגיל,  בית-המשפט רשאי ואף חייב לבדוק אם התביעה ממלאת על פניה אחרי הדרישות של תקנות סדר הדין האזרחי, גם אם הנתבע לא ביקש רשות להתגונן, כנאמנו של ציבור הממתינים, ליזום את בחינת כשירותה של תביעה להידון בסדר הדין המקוצר. הוא יעשה כן, אפילו אם לא הוגשה בקשת רשות להתגונן על-ידי הנתבע {ע"א 7/78 קמחי נ' איצקוביץ, פ"ד לג(1), 421, 422 (1979); ר"ע 192/84 חברת אבגד נ' סולל בונה, פ"ד לח(2), 581, 587 (1984)}.

אפילו אם הסכימו בעלי הדין שהתובענה תתברר בסדר דין מקוצר, הסכם כזה עשוי לפגוע בזכויות מתדיינים אחרים הממתינים לתורם ובית-המשפט אינו חייב לכבדו במקום בו התביעה אינה עומדת בתנאים הנדרשים להגשתה בסדר דין מקוצר {וראה ספרו של כב' השופט י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), 668 סעיף 529}.

מסקנה זו נובעת, ממהותו ותכליתו של ההליך. המסלול המיוחד המקוצר חוקק עבור תובענות, שבירורן עשוי להיות פשוט. בסלילת הדרך החליפית, הקצרה, ביקש מחוקק-המשנה להקל את בירורן של תביעות מסוג מיוחד, אשר בשל טיבו של הסכסוך - בירורן פשוט הוא, עד כי לנתבע אין כלל זכות להתגונן מפני התביעה, והוא נדרש לקבלת רשות מאת בית-המשפט על-מנת להתגונן מפניה.

כאלה הן תביעות לסכום כסף קצוב, הבאות מכוח חוזה או התחייבות, ואשר יש עליהם ראיות שבכתב (תקנת-משנה 202(1)(א) לתקסד"א) וכזו היא תביעה לסילוק יד ממקרקעין, שבירורה צפוי להיות פשוט, לפי טיבו של הסכסוך. כל תוספת של עילה או סעד לתביעת סילוק היד מהמקרקעין צריכה בירור נוסף, שמחוקק-המשנה לא ראה לכלול אותו במסגרת התביעות, שמפניהן הנתבע איננו זכאי להתגונן, באשר הן צריכות בירור של ממש.

את רשימת העניינים הקבועים בתקנה 202 יש לראות כרשימה סגורה, ואף אותה יש לפרש בצורה דווקנית. מסקנה זו מתבקשת נוכח הפגיעה שפוגעת תקנה 202 בזכותו של בעל דין (הנתבע), באשר היא שוללת את זכותו להתגונן מפני התביעה, אלא אם יקבל את רשותו של בית-המשפט.

יודגש כי טענה בדבר היות תביעה בלתי-ראויה להידון בסדר דין מקוצר תיטען רק במסגרת בקשה נפרדת למחיקת כותרת או מחיקה על-הסף. טענה זו לא תידון אם נטענה רק במסגרת בקשת רשות להתגונן {ת"א (ת"א) 2185/89 הבונים מוצרי יציקה נ' חברת מבני תעשיה בע"מ, תק-מח 92(1), 1134 (1992)}.