פרק ל"ד: סמכות שיפוט ותרופות - סעיף 26א לחוק

1. הדין

סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"26א. סמכות שיפוט ותרופות (תיקונים: התשס"ח, התשס"ט, התשע"ד)

(א) לבית-הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין, נוסף על כל פיצוי או סעד אחר.

(ב)         (1) מצא בית-הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן: "פיצויים לדוגמה"), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור.

(2) מצא בית-הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא-אם-כן הוכיח המעסיק אחרת.

(3) פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית-הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר הסכום הנקוב בפסקה זו יעודכן ב- 1 בינואר בכל שנה (בפסקה זו: "יום העדכון"), בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לעניין זה:

"מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;.

"המדד החדש" - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון;

"המדד הבסיסי" - המדד שפורסם בחודש יולי 2009;

(4) אין בהוראות סעיף-קטן זה כדי לגרוע מזכותו של עובד לפיצויים או לכל סעד אחר לפי כל דין, בשל אותה הפרה; ואולם בית-הדין לעבודה לא יפסוק פיצויים לפי סעיף-קטן זה, בתובענה ייצוגית כמשמעותה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006."

2. כללי

ב- בג"צ 5239/11 {אורי אבנרי ואח' נ' הכנסת ואח', תק-על 2015(2), 1920 (2015)} בית-הדין קבע כי ניתן להצביע על שני טעמים עקרוניים המצדיקים פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק.

היעדר יכולת להוכיח במדוייק את גובה הנזק שנגרם עקב העוולה והרצון להרתיע מעוולים בכוח {ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1), 873, 903 (2005)}.

המחוקק הישראלי מאפשר פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק מקום בו הנזק טבוע בעוולה או במעשה הפוגע, וההסתברות להתקיימות שני התנאים האמורים גבוהה {ראה גם סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע; סעיף 10(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה; סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית; סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות; וסעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים.

שני התנאים מתקיימים ביחס לעוולה של "קריאה לחרם", כאשר בשל הקושי להוכיח את הקשר הסיבתי בין הקריאה לחרם לבין הנזק שנגרם למוחרם בעקבותיה, ובשל הקושי לכמת במדוייק את הנזק, ניתן לטעון כי אם לא יתאפשר לבית-המשפט להטיל פיצויים ללא תלות בנזק בגין עוולה זו, החוק יאבד מכוחו ההרתעתי ולא יוכל להגשים את תכליתו.

המחוקק לא קבע בחוק הגנת השכר "פיצוי ללא הוכחת נזק", אלא השתמש בביטוי "פיצויים לדוגמה", ובכך התכוון לפיצויים עונשיים.

בית-הדין רשאי לפסוק לנפגע פיצויים שאינם תלויים בנזק, אם מצא שההפרה נעשתה בזדון {סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר}.

הפיצוי העונשי, בבחינת גמול למעוול, אינו בגדר המטרות העיקריות של דיני הנזיקין {גלעד, גבולות האחריות כרך א' 224}, והוא מהווה חריג לעקרון של השבת המצב לקדמותו שבבסיס דיני הנזיקין.

הפיצויים העונשיים נועדו להשיג שתי תכליות: ענישה והרתעה {ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4), 486, 564 (2004)}.

הפיצויים העונשיים נתפסים כחריג שבחריגים לפיצוי התרופתי הרגיל מקום בו מדובר במקרים מקוממים במיוחד {ע"א 2570/07 לם נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פורסם באתר נבו (29.01.09), בפסקה 5 והאסמכתאות שם}.

הפיצויים העונשיים באים לבטא גינוי וסלידה-רבתי של החברה מהעוולה, ולא בכדי, במקרים בהם פסקו בתי-המשפט פיצויים עונשיים, היה מדובר בעבירות אלימות או עבירות מין חמורות {ע"א 4576/08 בן צבי נ' היס, פורסם באתר נבו (07.07.11)  בפסקה 45}.

בשל ההיבט העונשי שבפיצויים, נדרש אשם מוסרי בהתנהגותו של המעוול, אשם הבא לידי ביטוי ביסוד נפשי של זדון המשקף זילות כלפי זכותו של הנפגע {עוד על פיצויים לדוגמה ראו עמוס הרמן מבוא לדיני נזיקין 413 (2006)}.

3. האם התובע זכאי לפיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, בגין ליקויים בתלושי השכר, ובאיזה שיעור?

ב- סע"ש (יר') 21315-05-13 {פאדי בושייה נ' מליחי אחזקות בע"מ, פורסם באתר נבו (22.07.15)} התובע תבע פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 בגין ליקויים בתלושי השכר.

התובע לא תבע הפרשי שכר עבור שעות עבודתו במסעדה בגדרה למעט חודשים ינואר ופברואר 2013 לגביהם הוא טען כי לא קיבל תלושי משכורת, ואף  לא טען כי מספר שעות עבודתו בגדרה לא מצאו ביטוי במספרי שעות עבודה שהופיעו בתלושי המשכורת.

התובע טען כי זכאי לפיצוי לדוגמה בסך 34,000 ש"ח בהתאם לסעיף 26א לחוק הגנת השכר בגין ליקויים בתלושי המשכורת ואי-מסירת תלושי משכורת לחודשים ינואר ופברואר 2013.

התובע טען כי תלושי המשכורת שהפיקה הנתבעת עבורו אינם מקיימים את הוראות שנקבעו בתיקון מספר 24 לחוק הגנת השכר, באשר הנתבעת אינה רושמת את ימי החופשה הצבורים, ימי המחלה הצבורים ומספר שעות הנוספות שעבד לפי חלוקה.

בית-הדין קבע כי בהתאם להוראת סעיף 26א לחוק הגנת השכר, בסמכות בית-הדין לפסוק פיצוי לדוגמה עד גובה של 5,000 ש"ח בשל כל תלוש שכר שלא נכללו בו הפרטים המפורטים בסעיף 24(ב). 

בנסיבות עניינו של התובע, בשים-לב להיקף עבודתו, להפרה שבוצעה ולמשך תקופת ההפרה, בית-הדין סבר כי פיצוי ראוי הינו 500 ש"ח עבור כל תלוש משכורת בו לא נכלל פירוט מספר שעות העבודה הנוספות בהן עבד התובע כאשר ממילא לא שולם או פורט הגמול לו זכאי בעקבות כך, ועל-כן  פסק בית-הדין לתובע פיצוי לדוגמה בסך 4,500 ש"ח.

4. האם יש על המעסיק לשלם פיצוי בגין אי-מסירת תלושי שכר לעובדיו?

ב- ד"מ (חי') 36006-06-14 {אלכסנדרה קוליקובסקי נ' בן יעקב חן, פורסם באתר נבו (30.11.14)} כי באשר לפיצוי  בגין אי-מסירת תלושי שכר לא היתה מחלוקת כי תלושי שכר לא נמסרו לעובדות.

בהתאם להוראות סעיף 26א לחוק הגנת השכר רשאי בית-הדין לפסוק פיצוי שאינו תלוי בנזק בגין כל תלוש שכר לגביו הפר המעסיק ביודעין את הוראת סעיף 24 לחוק הגנת השכר, ובעניין הנדון, מעסיק שלא מסר לעובדו את תלוש השכר עד היום הקובע.

בית-הדין קבע מכוח הוראת סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר כי זכאי העובד לפיצוי, ובלבד שהמעסיק פעל בידיעה שתלוש השכר אמור להימסר לעובד עד ליום הקובע.

מהראיות עלה כי המעסיק היה מודע להפרה זו והסביר זאת בכך שהיה שרוי במחלוקת כספית עם מנהל החשבונות או רואה החשבון שלו. 

לפיכך, פיצוי כאמור לעיל נתון לשיקול-דעתו של בית-הדין,  ולאחר ששקל בית-הדין את נסיבות העניין בדבר קשייו הכספיים של המעסיק, העובדה כי שכר חודש 03/14 שולם לתובעת 2 במזומן על-אף שלא הופק תלוש שכר, ובתקופת העבודה הקצרה יחסית, אשר-על-כן, קבע בית-הדין, כי יש על המעסיק לשלם פיצוי בגין אי-מסירת תלושי שכר בגין כל אחד מהחודשים בסך 500 ש"ח, כלומר סך כולל של 1,000 ש"ח לתובעת 2 ו- 500 ש"ח לתובעת 1.

5. האם זכאי התובע לפיצוי מכוח סעיף 26א לחוק הגנת השכר?

ב- סע"ש (נצ') 53664-10-13 {סאלח עמאישה נ' מטיילי קריית שמונה בע"מ, פורסם באתר נבו (29.07.15)} התובע טען, כי הנתבעת מסרה לו באופן מכוון, פיקטיבי וביודעין  תלוש שכר שכלל  פרטים מטעים ולא נכונים ביחס לשכרו הקובע  להגדרת רכיבי השכר שלו ופיצלה אותו לרכיבים נוספים פיקטיביים במטרה להפחית את השכר הקובע ולהימנע מהפרשות ממלוא הסכום.

עוד טען התובע כי בתלושים נרשמו פרטים אינפורמטיביים באופן פיקטיבי ומטעה כך ביחס לימי ושעות העבודה, לרישום שעות נוספות ותק ולחשבון ימי מחלה, ולפיכך ביקש כי ייפסק לטובתו פיצוי בסך 25,000 ש"ח זאת בהתאם לחוק הגנת השכר.

הנתבעת, בכתב הגנתה הכחישה טענותיו אלו של התובע באופן כללי, ובסיכומיה הוסיפה וטענה כי היא הגיעה להסכמות באשר לתקופת עבודתו של התובע בשירותיה ולמרות זאת הוא המשיך, בחוסר תום-לב, ועתר לפיצויי בגין כך.

בית-הדין לא מצא כי הנתבעת פעלה "ביודעין" בעניין זה, כאשר השאלה כיצד יש להגדיר את התוספת שקיבל התובע היא שאלה משפטית, אשר הוכרעה במסגרת הליך זה.

בית-הדין סבר כי חילוקי-הדעות בעניין זה היו אמיתיים, ולא מצא כי הנתבעת הנתבעת פעלה בחוסר תום-לב שלא לומר ב"כוונה" או "ביודעין".

ביחס לרישום לעניין ימי המחלה והותק, לא השתכנע בית-הדין כי הדבר נעשה בכוונה וביודעין זאת ובמיוחד כאשר הנתבעת בתחילתם של ההליכים הודתה בתקופת העבודה ובוותקו של התובע, בנוסף התובע קיבל תלושי שכר מידי חודש בחודשו ולא נטען ולא הוכח כי הוא פנה, לפני חודש ספטמבר 2012, תחילת המשבר ביחסי הצדדים, לנתבעת בבקשה לתקן את רישום וותקו.

אשר-על-כן דחה בית-הדין את התביעה לפיצוי מכוח סעיף 26א לחוק הגנת השכר.

6. האם יש על הנתבע לשלם לתובע פיצוי לדוגמה מכוח סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר?

ב- סע"ש (נצ') 50616-02-13 {עלי אבראהים בכר נ' פדיל אבו סביה, פורסם באתר נבו (19.07.2015)} נדונה הסוגיה האם יש על הנתבע לשלם לתובע פיצוי לדוגמה מכוח סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר.

התובע טען בתביעתו כי תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת, לא מילאו את ההוראות שנקבעו בתיקון מספר 24 לחוק הגנת השכר, ולפיכך מתבקש בית-הדין לעשות שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר, ולפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, בשיעור של 25,000 ש"ח.

הנתבע טען כי תלושי שכרו של התובע, שיקפו את התשלומים שהגיע ושולמו לתובע במהלך עבודתו.

בית-הדין ציין כי סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר קובע כי אם מצא בית-הדין לעבודה כי המעביד לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג) לחוק הגנת השכר, בניגוד להוראות סעיף 24(א) לחוק הגנת השכר, או כי המעביד מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק אשר מכונים פיצויים לדוגמה, וזאת בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעביד.

במקרה הנדון, הונפקו לתובע מידי חודש תלושי שכר, אך בית-הדין קבע כי הנתונים שפורטו בתלושי השכר לא שיקפו את המציאות.

בית-הדין מצא כי יש עליו לעשות שימוש בסמכותו ולהשית על הנתבע תשלום פיצוי בשל כך, ובנסיבות העניין, יש לזכור כי עובדה זו, הביאה כשלעצמה לקבלת חלק מרכיבי התביעה, בהיעדר הוכחה אחרת מטעם הנתבע לתשלום זכויות כדוגמת חופשה, הבראה וכדומה.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי אין להתעלם מחומרת הדברים כשלעצמה, ולפיכך חייב את הנתבע לשלם לתובע בגין הפרת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, סך של 5,000 ש"ח מכח סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר.