פרק כ"ח: פיצויי הלנת פיצויי פיטורים - סעיף 20 לחוק

1. הדין

סעיף 20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"20. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים (תיקונים: התשל"ז, התשל"ז (מס' 2), התשמ"א, התשמ"ה, התשע"ד)

(א) בסעיף זה, "המועד לתשלום פיצויי פיטורים", לגבי עובד או מי שזכאי לפיצויי פיטורים מכוחו - המאוחר שבין המועדים האלה:

(1) יום הפסקת יחסי עבודה;

(2) המועד שנקבע לתשלום פיצויי הפיטורים על-פי הוראת הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה החלה על העובד;

(3) אם נקבעה, על-פי חוזה עבודה או הסכם אחר, זכות לפיצויי פיטורים העודפת על זו הקבועה בחיקוק, בהסכם קיבוצי, בהסדר קיבוצי אחר או בצו הרחבה - היום שנקבע לתשלום פיצויי הפיטורים על-פי אותו חוזה עבודה או הסכם, ואם לא נקבע יום כאמור והזכות כאמור נקבעה לאחר יום הפסקת יחסי עבודה - היום שבו נקבעה הזכות;

(4) אם נקבעה, על-פי הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה, זכות לפיצויי פיטורים לאחר יום הפסקת יחסי עבודה ולא נקבע מועד לתשלומם - היום שבו נקבעה הזכות;

(5) אם הזכות לפיצויי פיטורים מותנית, על-פי הוראה שבחיקוק, במילוי תנאי מצד העובד לאחר יום הפסקת יחסי עבודה או במילוי תנאי במשך תקופה מסויימת שלאחר אותו יום - יום מילוי התנאי האמור או יום תום התקופה האמורה, לפי העניין.

(ב) יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם; פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יהיה כדלקמן:

(1) שולמו פיצויי הפיטורים בתקופה שבין היום השישה-עשר לבין היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם - הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו;

(2) שולמו פיצויי הפיטורים לאחר היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם - הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולמו פיצויי הפיטורים; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי.

(ב1) פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יהיה לכל דבר, פרט לעניין סעיף-קטן (ב), חלק מפיצויי הפיטורים.

(ב2) המעסיק רשאי להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצוי ההלנה סכום של חוב שחייב העובד למעסיק או סכום שהמעסיק חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים.

(ג) מי שזכאי לפיצויי פיטורים שלא מכוח סעיפים 1(א) או 5 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, לא יחול לגביו המועד לתשלום פיצויי פיטורים כאמור בסעיף-קטן (א) אלא לאחר שנמסרה למעסיק קודם לכן דרישה בכתב לתשלום הפיצויים תוך ציון העילה לדרישה; נמסרה הדרישה למעסיק לאחר המועד האמור - יחול לגביו המועד לתשלום הפיצויים ביום מסירת הדרישה.

(ד) הוראות סעיפים 17א, 18 ו- 19 יחולו, בשינויים המחוייבים, לגבי הלנת פיצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר, ואולם בית-דין אזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 18, אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה:

(1) חילוקי-דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית-הדין;

(2) חילוקי-דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עבודה;

(3) הזכאי לקבלת פיצויי הפיטורים לא מסר למעסיק לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לעניין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם.

(ה) מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלומים ששילם לה מעסיק, לא יהיה זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על-פי זכותו האמורה, אם המעסיק הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15 ימים מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם; הוראת סעיף-קטן זה אינה באה לגרוע מהוראות סעיפים 14 ו- 20 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.

(ו) נפטר עובד או מי שהיה עובד, והפקיד המעסיק בקופת בית-דין אזורי סכום של פיצויי פיטורים על-מנת שבית-דין יעבירו לזכאי לו - יראו, לעניין סעיף-קטן (ב), כאילו שולם הסכום האמור לזכאי ביום ההפקדה."

2. כללי

ב- ע"ע 56846-05-12 {ג'י.אי.אס גלובל אנוירמנטל סולושנס בע"מ נ' רמי אפללו, תק-אר 2015(1), 1154 (2015)} בית-הדין הארצי ציין כי סעיף 20 לחוק הגנת השכר, קובע סנקציה חמורה במקרה של אי-תשלום פיצויי פיטורים במועד.

בהתאם לסעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר, רשאי בית-הדין להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה, אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו, בין-היתר עקב חילוקי-דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית-הדין.

בפסק-הדין בעניין מוטור אפ {ע"ע (ארצי) 473/09 מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד, פורסם באתר נבו (01.11.11)} עמדה השופטת דוידוב מוטולה על מהותם של פיצויי ההלנה, תכליתם ודרך הפעלת שיקול-הדעת בפסיקתם.

בנוגע לתכלית, פיצויי ההלנה נועדו לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות חוק הגנת השכר.

תכלית נוספת היא מתן פיצוי הולם לעובד אשר לא זכה לקבל את שכר עבודתו במועד, תוך הכרה בכך שכאשר מדובר באי תשלומו של שכר עבודה, עליו מתבסס האדם למחייתו וכנגדו העמיד את כושר עבודתו, לא די בשמירה על ערך הכסף ויש לקחת בחשבון את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כאדם ולתנאי מחייתו הבסיסיים.

בקשר לאופן הפעלת שיקול-הדעת, סעיפים 18 ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר מקנים לבית-הדין שיקול-דעת להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה.

בית-הדין קבע כי במסגרת זו יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה, לרבות התנהגות הצדדים ותום-ליבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה {דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה כל שכרו של העובד} ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות.

3. שיקולים להפחתת פיצויי ההלנה של פיצויי פיטורים או אי-פסיקתם

ב- ע"ע 394/99 {המפד"ל - המפלגה הדתית לאומית המזרחי הפועל המזרחי בא"י נ' אגבריה תופיק, תק-אר 2003(4), 307 (2003)} צויין כי סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר קובע, בין השאר, כי הוראות סעיפים 17א, 18 ו- 19 לחוק הגנת השכר יחולו בשינויים המחוייבים לגבי הלנת פיצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר ואולם בית-הדין יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים גם בהתקיים נסיבות נוספות.

על-פי שני הסעיפים הנדונים, רשאי בית-הדין להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כאשר מתקיימת טעות כנה או נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או חילוקי-דעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו.

בנוסף רשאי בית-הדין להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כאשר מתקיימים חילוקי-דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים שיש בהם ממש או חילוקי-דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עובד-מעביד או כאשר הזכאי לקבלת פיצויי פיטורים לא מסר למעביד לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לעניין קביעת הזכאות לפיצויי הפיטורים או שיעורם.

שלושת העילות הראשונות מפורטות בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, בעוד שלושת האחרונות  מפורטות בסעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר.

עוד נקבע בסעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר, כי מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלום ששילם לה המעביד, לא יהיה זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל על-פי זכותו האמורה, אם המעביד הודיע לקופת הגמל בכתב תוך 15 יום ממועד תשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם.

במאמר מקיף בנושא פיצויי הלנה עמד נשיא בית-הדין הארצי לעבודה, השופט אדלר, בין השאר, על הפרשנות הראויה בנושא הפחתה וביטול של פיצויי הלנה ועל המדיניות שאמורה להנחות את בית-הדין בעניין זה {ראה ס' אדלר "פיצויי הלנה: חוק ופסיקה", שנתון משפט העבודה ו' 5}.

המחבר גרס כי יש צורך במדיניות מאוזנת לגבי הטלת פיצויי ההלנה, כאשר תכליתם של פיצויי ההלנה הם להטיל פיצוי עונשי כבד על מעביד המלין במתכוון את שכרו של העובד.

כאשר אין בכוונתו של המעביד להלין שכר יש הצדקה להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה, וזאת כאשר יש לקחת בחשבון את השיעור הגבוה של פיצויי ההלנה שאין לו אח ורע במקום אחר בעולם ההופך לעיתים לפיצוי עונשי קיצוני ללא כל יחס למחדלו של המעביד עד כדי מסירת כל רכושו של המעביד לעובד.

פרשנותו של חוק זה תעשה בהתאם לרוח חוקי-היסוד. במסגרת זו יש להתחשב בזכותו החברתית של העובד לקבל את שכרו מחד ובזכות הקניין של המעביד מאידך.

המחבר הדגיש כי, אין לשלול מבית-הדין את שיקול-הדעת כיצד ליישם את החוק במקרה מסויים, וזאת מאחר ושלילת שיקול-דעתו של בית-הדין נוגדת את יסודות המשפט.

גם בהתאם לגישה הפרשנית המקובלת לפרשנות חוקי-יסוד יש ליתן לבית-הדין שיקול-דעת רחב להגיע לתוצאה מאוזנת בעניין הטלת פיצויי ההלנה.

המחבר סיכם כי בחיפוש אחר מדיניות אשר תשיג את התוצאות החיוביות שצויינו לעיל, תוך איזון נאות בין זכויות העובד והמעביד, יש מקום להעלות לדיון את הפירוש הרחב של הסיבות המסמיכות את בית-הדין לשקול הפחתת פיצויי הלנה ולקבוע את שיעור ההפחתה.

ב- ע"ע 300029/98 {מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון, פורסם באתר נבו (29.11.00)} עמדה סגנית הנשיא השופטת ברק על כך כי סמכותו של בית-הדין להפחית פיצויי הלנה מחייבת בהכרח מתן שיקול-דעת האם להפחיתם והדגישה:

"אין לפרש את סמכותו של בית-הדין להפחית את פיצויי ההלנה כסמכות שאין בצידה שיקול-דעת לבית-הדין. לבית-הדין שיקול-דעת האם להפחית את פיצויי ההלנה. עצם הזכרת נימוקים שונים להפחתתם של פיצויי ההלנה היא הנותנת שלבית-הדין שיקול-דעת להפחתתם. אין לקבל הוראה המטילה סנקציה ללא השארת שיקול-דעת לבית-הדין. ואכן בית-הדין הארצי הפעיל את שיקול-דעתו הן בפסיקת פיצויי הלנה והן בשאלת הפחתתם ובמידת ההפחתה... אין בית-הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול-דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו ..."

סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר מסמיך את בית-הדין להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בהתקיים עילות מסויימות.

העילות להפחתה או לביטול המפורטות בסעיפים-קטנים (2) ו- (3) לסעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר, אינן רלוונטיות לעניין הנדון.

העילה המופיעה בסעיף-קטן (1) לסעיף 20 לחוק הגנת השכר כן רלוונטית, ועל-פיה מוסמך בית-הדין להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים אם היו חילוקי-דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים שיש בהם ממש לדעת בית-הדין.

הפרשנות הראויה לסעיף-קטן (1) לסעיף 20 לחוק הגנת השכר הינה, כי בית-הדין מוסמך להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה אף אם היו חילוקי-דעות באשר לסכום פיצויי הפיטורים ובלבד שמדובר בחילוקי-דעות של ממש.

סמכותו של בית-הדין מכוח העילות שבסעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר איננה מותנית בכך שסכום שאיננו שנוי במחלוקת שולם במועדו או בכל תנאי אחר, כאשר מששוכנע בית-הדין כי היו חילוקי-דעות של ממש בעניין פיצויי הפיטורים, עליו להפעיל את שיקול-דעתו ולהחליט, תוך התייחסות למכלול הגורמים והנתונים, האם יש לבטל את פיצויי ההלנה או להפחיתם.

4. האם היה מקום לקבל את תביעתו של המערער אם היה תובע בכתב תביעתו תשלום של מלוא פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים?

ב- ע"ע (ארצי) 1171/01 {רפי מחלוף נ' שגרירות יוון בישראל, פורסם באתר נבו (05.12.02)} בית-הדין הארצי קבע כי גם אם היה המערער תובע בכתב תביעתו, תשלום של מלוא פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים, עדיין לא היה מקום לקבל תביעתו, וזאת, בגלל טעות כנה של המשיבה על-פי סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר, נוכח סברתה בתום-הלב, כי עומדת לה טענת חסינות המדינה, לפיה - אין עובד יכול לתבוע ריבון זר במדינה אחרת.    

יחד-עם-זאת, בית-הדין הארצי קבע כי לא היה מקום לפסיקת הפרשי ריבית והצמדה על סכום פיצויי הפיטורים, שנפסק, החל מיום הגשת התביעה, אלא מיום הפיטורים בלבד.

אשר-על-כן, בית-הדין הארצי קיבל את הערעור לעניין זה, ופסק כי על המשיבה לשלם למערער הפרשי ריבית והצמדה על סכום פיצוי הפיטורים בסך של 104,585 ש"ח, ממועד הפיטורים ב- 01.08.95 ועד ליום 01.07.96, מועד הגשת התביעה לבית-הדין.

5. האם במקרה הנדון הפחתה חלקית בלבד של פיצויי ההלנה היתה סבירה כפי שפסק בית-הדין האזורי?

ב- ע"ע (ארצי) 300018/98 {א.ו.ב.א מהנדסים בע"מ נ' אלון נוי, פורסם באתר נבו (15.01.02)} דובר על ערעור על פסיקתו של בית-הדין האזורי בו המערערות טענו, כי פיצויי הפיטורים לא שולמו למשיב, בין השאר, גם בשל העיקול הזמני שהוטל במסגרת של תיק נו/500-12 {להלן: "העיקול הזמני"} על כספים המגיעים למשיב מן המערערות, וכי כל עוד לא בוטל העיקול הזמני, סברו המערערות בטעות כנה ובתום-לב, שיש עימם טענות סבירות וטובות כנגד תשלום פיצויי הפיטורים.  

עוד הוסיפו המערערות כי הן זכאיות להפחתת פיצויי ההלנה, כיוון שהערכת מעשיו של המשיב כהפרות משמעת חמורות, נעשתה בתום-לב, וכן כי יש לפטור אותן מתשלום פיצויי ההלנה, כיוון שהדבר לא נטען מפורשות בסיכומי המשיב בבית-הדין האזורי.

המשיב תמך בפסק-דינו של בית-הדין האזורי וטען, כי נסיונן של המערערות ליצור קשר בין אי-תשלום פיצויי פיטורים לבין העיקול הזמני נגוע בחוסר תום-לב, לאור התכחשותן של המערערות לעצם זכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים, ובנוסף, הדרישה לפיצויי הלנה עלתה בסיכומיו בניגוד לנטען.

בית-הדין האזורי קבע בעניין זה כי בנוגע לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים, הנתבעות הסתמכו על מעשה הפיטורים כעל מעשה הנובע מהפרות משמעת חמורות, וכי הן העריכו את ההפרות בקנה מידה שאין לו אחיזה במציאות.

עוד הוסיף בית-הדין האזורי, כי בכך ניתן לראות חילוקי-דעות של ממש על עצם החוב  או טעות כנה, כאשר בנסיבות העניין, היה מקום להפחית את פיצויי ההלנה כדי שליש מן הפיצוי שנקבע בחוק ככל שהדבר נוגע לריבית.

בית-הדין האזורי סיכם קביעתו בכך שהובהר כי לסכום שנקבע תינתן מלוא ההצמדה לסך 8,230 ש"ח ולאחר-מכן יווספו 6.66% {במקום 20%} מהסך הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי ההצמדה בעד כל חודש מיום 28.05.95, כאשר בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 6.66% באופן יחסי, לפי סעיף 20(ב)(2) לחוק הגנת השכר.

בית-הדין הארצי בהתייחסו לפסק-דינו של בית-הדין האזורי סבר כי באמת קשה לרדת לסוף דעתן של המערערות, בשעה שסברו, כי לא די  במקרה זה בפיטורי המשיב בשל התנהגותו, אלא יש לשלול ממנו לחלוטין את פיצויי הפיטורים וגם את תמורת ההודעה המוקדמת.

אמנם מעשיו של המשיב הצדיקו את פיטוריו, אך להגיע למסקנה, שיש לשלול  ממנו לחלוטין את פיצויי הפיטורים אינה הדרך.

עוד ציין בית-הדין הארצי, כי טענתן של המערערות, שפיצויי הפיטורים לא שולמו בשל העיקול הזמני שהוטל על כספים המגיעים למשיב מן המערערות, אין לה על מה להסתמך, לאור העובדה כי פיצויי הפיטורים לא שולמו למשיב, כיוון שהמערערות סברו כי המשיב פוטר, בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים.

בית-הדין הארצי קבע כי בנסיבות אלה הפחתה חלקית בלבד של פיצויי ההלנה, כפי שפסק בית-הדין האזורי, סבירה, בתיקון קטן, לפיו יש להתחיל בהשתת פיצויי ההלנה על המערערות רק מן הרגע שניכר, כי קיבלו ייעוץ משפטי, כלומר מתאריך הגשת כתב ההגנה על ידן לבית-הדין האזורי שהיה ביום 26.12.95.  

מיום 01.06.95 ועד ליום 26.12.95 יישאו סכומי פיצויי הפיטורים הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד, כאשר מיום 26.12.95 ואילך יישאו סכומי פיצויי הפיטורים פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כשיעור פסיקתם על-ידי בית-הדין האזורי.  

סיכומו-של-דבר בית-הדין הארצי קיבל את  ערעור המערערות בנושא זה בחלקו.

6. האם התובע זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מהנתבעת?

ב- ע"ע 300001/98 {בוריס שוסטר נ' רמי חרושת מרצפות בע"מ, פורסם באתר נבו (06.11.00)} נדונה הסוגיה האם התובע זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מהנתבעת.

לא היתה מחלוקת שהמערער עבד אצל רמי חרושת מיום 15.06.93 ועד ליום 07.07.94.

לפני הערעור, בדיון בבית-הדין האזורי, בית-הדין האזורי קבע, כי העובדה שהתובע המציא אישור רפואי מרופא תעסוקה, הקובע כי אינו יכול להמשיך בעבודה הנוכחית, די בה להצדיק את זכאותו לפיצויי פיטורים וזאת בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

רמי חרושת ערערה בתחילה על עצם חיובה בפיצויי פיטורים, אך בסיכום טענותיה בכתב הערעור ויתרה על טענה זו וטענה, אך ורק, כנגד חיובה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.            

לטענת רמי חרושת, המחלוקת בין הצדדים ביחס לחיובו בפיצויי פיטורים לא חדלה עם הגשת כתב ההגנה וכי האמינה בתום-לב ובכנות, כי אין שוסטר זכאי לפיצויי פיטורים הן בשל תעודת הרופא השטחית והבלתי-מפורטת, בה לא נכתב כלל שהמערער עבר ניתוח, והן משום שסברה שהמערער לא עבד שנה שלמה.

המערער טען, כי על בית-הדין האזורי היה לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ממועד סיום יחסי עובד ומעביד, ולא להסתפק בפסיקתם רק ממועד הגשת כתב ההגנה.  

בית-הדין הארצי סבר כי דין שני הערעורים בנושא זה להידחות.        

בית-הדין קבע כי ראשית יאמר, כי טענת המערער, לעניין פסיקת פיצויי הלנה החל ממועד סיום יחסי עובד ומעביד בין השניים, לא בא לידי ביטוי בהודעת הערעור של המערער, ולכן לא רשאי היה המערער לטעון טיעון זה במסגרת הסיכומים, כאשר בנימוק זה די כדי להתעלם מטיעון המערער בסיכומיו בנושא זה.              

בית-הדין הארצי ציין, כי מרוץ פיצויי ההלנה במקרה הנדון לא יכול היה להיות מוקדם ממועד הגשת כתב התביעה, שהוא מועד הדרישה הראשונה לפיצויי פיטורים {סעיף 20(ג) לחוק הגנת השכר}.

7. באיזה שלב יראו את פיצויי הפיטורים כמולנים?

ב- סע"ש (ב"ש) 41491-01-15 {פבל אקסמן נ' מוקד ח.א.ש. בע"מ, פורסם באתר נבו (12.05.15)} בית-הדין קבע כי עיון בחומר שהובא בפני בית-הדין ושלגביו לא היה חולק, העלה כי הנתבעת 1 שילמה לתובע את פיצויי הפיטורים המגיעים לו על-פי חוק ובהתאם למועדים הקבועים בו וזאת עוד טרם הגשת התביעה.

בית-הדין הוסיף כי על-פי הוראות סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר יראו את פיצויי הפיטורים כמולנים היה ולא שולמו עד 15 יום ממועד סיום יחסי עובד-מעסיק.

על-פי הוראות סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר, אם הודיע המעביד לקופת הגמל שאליה הפריש בעבור פיצויי הפיטורים של העובד, תוך 15 יום ממועד סיום יחסי עובד-מעביד כי הוא משחרר את הכספים לידי העובד, לא יהיה חייב בתשלום בגין הלנתם.

8. האם התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים מעבר לסכום ששוחרר מקופת הפיצויים והסכום ששולם על-ידי הנתבעת?

ב- ד"מ (חי') 18456-04-14 {בוריס גורנשטיין נ' התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ, פורסם באתר נבו (03.02.15)} נדונה הסוגיה בנוגע לזכאות התובע להשלמת פיצויי פיטורים מעבר לסכום ששוחרר מקופת הפיצויים והסכום ששולם על-ידי הנתבעת.

התובע טען כי הוא זכאי לקבל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שכן אין חולק בין הצדדים שקיבל טופס 161 ומכתב שחרור כספי הפיצויים והתגמולים הצבורים לזכותו, רק ביום 20.02.14, ומשכך עוכב שחרור פיצויי הפיטורים בהתאם.

הנתבעת טענה מנגד שעשתה כל שביכולתה על-מנת לפעול ביעילות ובזריזות כדי לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים המגיעים לו, אולם מאחר שהתובע הועסק בשני מקומות עבודה שונים, התבקש התובע להמציא אישור רשויות המס, וכל עוד לא המציאו עוכב תשלום הפיצויים.

בית-הדין דחה את התביעה לתשלום פיצויי הלנה בגין הפרש פיצויי הפיטורים, וקבע כי לפי סעיף 20(א)(1) לחוק הגנת השכר, המועד לתשלום פיצויי פיטורים הינו יום הפסקת יחסי העבודה, כאשר בעניין הנדון התאריך הקובע הוא 30.11.13.

על-פי חוק הגנת השכר, פיצויי הפיטורים ייחשבו מולנים אם לא שולמו בתוך 15 ימים מהמועד לתשלומם.

9. בית-הדין - תוך הקפדה על עקרונות של סבירות, מידתיות ושמירה על תכלית הפיצוי מצדיקים - קבע את הפחתת פיצויי ההלנה

חקיקה רלבנטית: סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

אזכורי פסיקה: ע"ע (ארצי) 394/99 המפד"ל המפלגה הדתית לאומית המזרחי הפועל המזרחי בארץ ישראל נ' תאופיק אגבריה; דב"ע (ארצי) 9-251/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ נ' מירב בן הלל; ע"ע (ארצי) 28228-03-15 איזבלה לוקס נ' ארז ויסמן.

ב- ד"מ (ת"א) 21420-07 {בן רובין רוטשילד נ' אלי בנילוז, תק-עב 2019(1), 15055 (2019)} נדונה תביעה לפיצויי הלנה.

התובע הועסק על-ידי הנתבע בגננות, החל מיום מיום 02.05.16 ועד ליום 16.05.16, ובגין תקופה זו היה זכאי לשכר עבודה בסך של 2,700 ש"ח, וכן לרכיבים נוספים שנקבעו בפסק-הדין מיום 29.01.17, שנותר על כנו.

כמו-כן אין מחלוקת, כי בחודש 1811 שילם הנתבע לתובע סך של 3,900 ש"ח בגין שכר העבודה והרכיבים הנוספים שנפסקו, ולכן התובע טען, כי הוא זכאי לפיצויי הלנה בגין התקופה שהחל מסיום יחסי העבודה בין הצדדים {16/06} ועד מועד התשלום בפועל {1811}.

התובע טען, כי הנתבע הלין את שכר עבודתו במשך חודשים ארוכים, והתחמק מתשלומו גם לאחר שניתנה ההחלטה בדבר ביטול פסק-הדין בערעור, ונפסקו לחובת הנתבע הוצאות בסך 750 ש"ח, אשר שולמו על ידו במועד, מבלי ששולם שכר העבודה.

הנתבע טען, כי שכר עבודתו של התובע היה מוכן במועד התשלום המקורי {08.06.16}, ואילו התובע היה מי שנמנע מקבלת שכרו, תחילה בדרישה כי השכר ישולם במזומן, ובהמשך לצורך עמידה על פיצויי הלנה בגין שכר עבודה שלא שולם במועדו.

החל מיום 22.02.17 נמנע התובע, ביודעין, מלמסור לנתבע את פרטי החשבון שלו לצורך ביצוע התשלום, חרף פניותיו החוזרות ונשנות {למעלה מעשרה מסרונים} של הנתבע.

בית-הדין תוך הקפדה על עקרונות של סבירות, מידתיות ושמירה על תכלית הפיצוי מצדיקים, קבע את הפחתת פיצויי ההלנה לסכום כולל של 1,000 ש"ח בלבד.

עוד נקבע, כי התובע אינו יכול לעמוד על פסיקת פיצויי הלנה בגין תקופה מאוחרת לחודש 17/02. כוונתו הכנה של הנתבע היתה לשלם לתובע את שכר עבודתו, התובע סיכל אפשרות זאת.

זאת ועוד, התובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע לא שב ושלח לנתבע את פרטי החשבון במענה לבקשותיו החוזרות בחודש 17/02, ואף הודה כי עשה כן ביודעין. לפיכך, אין לראות בנתבע כמי שהחזיק בפרטי החשבון שנשלחו אליו כשבעה חודשים מוקדם יותר, באופן המקים לתובע זכאות לפיצויי הלנה חרף סירובו המודע לשלוח פרטים אלה בשנית.